אין סוף לדברים הגדולים הבאים

כאשר בלוג הזה נפתח לפני כ-15 שנים מטרתו המרכזית היתה להראות כיצד התקשוב החינוכי יכול להשפיע לטובה על תהליכי הוראה ולמידה. התקווה היתה שהדיגיטליות תוכל להוות נקודה ארכימדית לחינוך אחר. עם השנים הדיגיטליות אמנם חדרה לתוך כל היבטי מערכות החינוך, אבל יותר מאשר היא חוללה שינוי היא סייעה בקיבוע המוכר והמסורתי. וככל שהמציאות הזאת התבהרה, הבלוג הזה נעשה לבמה שבה אני מציג את מצעד האיוולת של היומרות של ה-“חדשנות” החינוכית הדיגיטלית. אבל אני חייב לשאול את עצמי אם יש בכלל טעם בהבאת הדוגמאות האלו. הרי הביקורת שאני מפרסם כאן איננה משפיעה על הזרם הבלתי-פוסק של “חידושים” שרק לעתים מאד רחוקות באמת מביאים בשורה לחינוך.

ההרהור הזה יכול להסביר את ההתלבטות שלי אם לכתוב כאן על עוד “חידוש” בו נתקלתי בשבועות האחרונים. למען האמת, קצת הופתעתי לגלות שמתייחסים ל-TikTok כחידוש. הרי הוא נמצא בשימוש נרחב כבר ארבע שנים וכמעט לא עובר יום שבו הוא איננו בחדשות בדרך זאת או אחרת. אבל לפני כחודש אתר Fast Company מסר לנו ש:

TikTok is a thriving learning community—and may be the future of education

אני, כמובן, אינני היחיד שקריאת כותרת כזאת עושה אותו לציניקן. גם טים סטאמר (Tim Stahmer) כותב עליו, ומעיר, כהערה כללית בסוף המאמרון שלו:

I sign up for pretty much any internet service that has been declared the next big thing for K12 education. I’ve also forgotten about most of them.

ואכן, הגיע זמן שמישהו יערוך רשימה של הכלים שעליהם הכריזו שהם “עתיד החינוך”. ללא ספק בדיקה כזאת תראה שברוב המקרים בסופו של דבר ההשפעה היתה די מזערית. אז הכוכב הנוכחי הוא TikTok, אבל סביר להניח שבקרוב הוא ידעך וכלי אחר יזהר. ומה מיוחד ב-TikTok? לפי הכתבה הכלי עונה על ארבעה צרכים חינוכיים:

      • הוא מעניק כוח ליוצרים
      • הוא מבטא את הערך של “ההשפעה היא ההסמכה החדשה”
      • הוא נותן ביטוי לכך שהלמידה יכולה להיות מהנה
      • הוא עונה על הצורך של למידה חברתית

כותבת הכתבה איננה מסבירה כיצד הרשימה הסתמית הזאת, רשימה שיכולה “לתאר” כמעט כל כלי חדש, מגדירה את הייחוד של TikTok, אבל ממילא בשלב הזה של הכתבה צריך להיות ברור שהיא עוסקת יותר בקידום מכירות מאשר בהשפעה על החינוך. ואכן, בהמשך אנחנו מגלים שעל אף העובדה שהתכונות של TikTok שתוארו יכולות להעניק חוויה לימודית חיובית, בכל זאת משהו חסר, והמשהו הזה (איך לא?) הוא הכלי שהכותבת מבקשת לשווק.

אינני מתנגד לשימוש ב-TikTok בסביבה הלימודית. אני אפילו בטוח שאפשר למצוא לו שימושים יעילים ואפילו לימודיים. כך היה בזמנו עם Facebook ועם Twitter, ועם שלל כלים אחרים שרבים מהם זהרו לתקופה קצרה ועם הזמן נעלמו מהנוף החינוכי, או ליתר דיוק נעשו לעוד כלי באמתחת הכלים שמורים מתוקשבים יכולים לגייס, במינון מתאים ובצורה מושכלת, בפעילות ההוראתית שלהם. אבל הכתבה ב-Fast Company איננה מביאה דוגמאות לסרטוני TikTok לימודיים. היא איננה מתארת כיצד ניתן לשלב את השימוש בו בתחום ידע זה או אחר. במקום זה אנחנו זוכים לאמירות נדושות כמו:

These are the educational experiences that work best for the teacher and learner and which can bring us into a golden age of learning—one that is accessible from anywhere, led by passionate creators and educators, and grounded in a connected community.

זאת איננה אמירה חינוכית, אלא אמירה שיווקית.

בערך שבוע אחרי פרסום הכתבה ב-Fast Company הופיעה כתבה ב-University Affairs הקנדי המדווחת על שימושים ב-TikTok בהשכלה הגבוהה. כותרת הכתבה מצליחה ליצור ציפייה ליותר תוכן מאשר הכתבה האחרת:

How producing videos on TikTok is impacting teaching

אבל הכתבה בסך הכל מביאה שתי דוגמאות (שתיהן מהמדעים), ולפחות לטעמי הן מאד סתמיות. לא מצאתי בהן, או בחשבונות שבעקבות הצפייה בסרטונים אליהן נכנסתי, משהו שהרשים אותי מבחינה לימודית. הכתבה מצטטת את המרצה של אחת הדוגמאות שמסבירה שלדעתה היכולת להסביר דברים בצורה שאנשים מבינים היא בין הכישורים החשובים והיעילים של מורה. אבל ספק אם היינו זקוקים ל-TikTok כדי להסיק את המסקנה המרעישה הזאת. התרשמתי יותר מההערה של מרצה אחרת המצוטטת בכתבה שמהרהרת בכדאיות השימוש בכלי:

For any professors interested in joining TikTok, Dr. Tilleczek recognizes the desire to try something new, or share teaching moments in a kind of digital town hall. But she urges professors to ask, “is this educative? Is there something better that we could be doing? Just because young people are [using TikTok], does it mean that the tool will somehow boost their deep learning and fundamental learning?”

אבל בשלב הזה אני שוב מוצא את עצמי שואל אם הסתמיות אשר בשימוש ה-“חינוכי” של TikTok מצדיקה מאמרון כאן. באמת התלבטתי אם יש טעם בפרסום הביקורת הזאת. ואז לפני מספר ימים נתקלתי בכתבה ב-eSchool News שאיננה מסתפקת ב-TikTok אלא מגייסת את המונח החם ביותר בעולם הדיגיטלי:

Why AI is the future of Socratic learning methods

ההבטחה כאן ממש גדולה. כולם, כמובן, בעד למידה דיאלוגית, והנה, הולכים להראות לנו כיצד הבינה המלאכותית יכולה לקדם אותה. אבל כותרת כזאת גם מעלה שאלה די גדולה: בין מי למי הדיאלוג אמור להתנהל? בכתבה קשה למצוא תשובה. במקום זה אנחנו מקבלים טקסט שלפחות עבורי מבלבל יותר מאשר הוא מבהיר:

Looking at some of the classroom techniques that involve collaboration, such as Jigsaw, Carousel, WebQuest, Graffiti Wall, Philosophical Chairs, Socratic Method, and so forth, it is easy to see how AI can enable individuals to enter a new level of learning never before experienced in a regular classroom.

כתוב כאן ש-“קל לראות”, ואני מודה שאינני מצליח לראות את הרמה החדשה הזאת – עם או בלי המשקפיים שלי. אבל אולי הביקורת שלי איננה הוגנת. הרי בהמשך הכתבה מסבירים לנו את התפקיד של הבינה המלאכותית:

It accomplishes this by providing prompts for questions in Socratic Discussions

הסבר סתמי כזה בוודאי יוצר ציפייה לעוד קצת מידע, אבל במקום שנקבל הסבר רחב יותר על הדרך שבה הבינה המלאכותית תחולל שאלות משמעותיות אנחנו זוכים לטקסט שיווקי נוסף:

Artificial intelligence has the capability to dazzle the young minds of learners who will be continuously engaged in the learning process. With the incredible capabilities that AI offers, both students and teachers will be able to engage in a continuous cycle of learning.

אז מעבר לרמז שהבינה המלאכותית יכולה למלא את התפקיד של המורה, או של תלמידים-עמיתים, בניהול הדיאלוג, נוצר הרושם שעבור כותב הכתבה הבינה המלאכותית היא פשוט קסם. פותחים את שקית האבקת ה-AI, שופכים לתוך כוס מי החינוך, מערבבים ו… יוצאת למידה נפלאה. לא שואלים כאן אם בדיאלוג סוקרטי אנחנו צריכים או רוצים מרכיב שאיננו אנושי. אבל אפילו העלאת השאלה הזאת מעניקה קרדיט רב מדי ל-“הסבר” שהוא ריק מתוכן. לגבי הכתבה הזאת סטיבן דאונס מאבד את הסבלנות ומעיר:

OK, I’m just going to call all this the utter nonsense that it is. I don’t think the editors at eSchool News are even trying any more.

אם קיימת תחרות על הדבר הגדול הבא נדמה לי שברור שהבינה המלאכותית עולה על ה-TikTok. אבל אז נשאלת השאלה … אחרי הבינה המלאכותית האם משהו אחר בכלל יכול להיות הדבר הגדול הבא? משום מה אינני חושש שהמחדשים יתקשו לחשוב על משהו.

תגובה אחת בנושא “אין סוף לדברים הגדולים הבאים”

  1. למרות הספקות,
    הפוסט היה מהנה לקריאה. אפילו משעשע.
    היכולת לחייך בקריאת מסר מדכא למדי אולי מעידה על יאוש מסוים. אבל אינני מרגיש כך. ברור שחידוש כזה או אחר לא מנבא מהפכה. ברור שראוי שיהיה שינוי גדול. גם ברור שאנשים ימשיכו לקשקש שטויות תוך התבססות על טכנולוגיה. אולי אנחנו ״זקני השבט״ נמצאים באיזור הנוחות שהוא ללגלג על השוטים. כמו הזקנים הללו שהיו במופע ה״חבובות״.
    החידוש והשינוי הם בתפיסה, אחרי זה תבוא הטכנולוגיה ותסייע. אנחנו יודעים, מבינים ומרגישים את זה מזמן. אנחנו מזמן לא מומחי טכנולוגיה בחינוך אלא מומחי הוראה ולמידה. אז אולי ראוי לנו לקרוא וללקט ולצפות במקורות אחרים לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *