טוב, בסדר. אבל האם הוא יחולל שינוי?

סיימתי את המאמרון הקודם שהתפרסם כאן בתחושה של אי-נחת. הרגשתי שאני בסך הכל אספתי מספר התייחסויות על ChatGPT ויותר מדי מיהרתי לקבוע שבעיני הוא איננו הרבה יותר מאשר עוד כלי שמעורר התלהבות אבל בסופו של התהליך לא ישפיע הרבה על החינוך. משהו היה חסר. הרי אי אפשר להתכחש לעובדה שהכלי הוא לא סתם כלי כייפי. הוא ללא ספק מעורר התפעלות שיוצרת רצון לבחון אם אפשר לדרבן אותו לתוצאות מעניינות ואפילו איכותיות. מצאתי את עצמי שואל האם הזדרזתי יתר על המידה לפסול את הפוטנציאל החינוכי של הכלי.

המילה “לפסול” כמובן בעייתית. הכוונה איננה שהשימוש בו פסול. מדובר, אמנם, בכלי בעל עוצמה הרבה מעבר לזאת של בודק האיות או של בודק התחביר שהשימוש בהם היום כבר לגמרי מקובל, אבל הוא בכל זאת דומה להם – כלי שביסודו של דבר יכול לסייע בכתיבה. ואם כך, אינני רואה סיבה שלא ינצלו אותו לשם כך. הפסילה שאליה רוב גורמי החינוך מתייחסים קשורה לטענה שסטודנטים שישתמשו בו לא יכתבו בעצמם, ולכן אי-אפשר יהיה להעריך את הלמידה שלהם. הטענה הזאת נמצאת בבסיס הקריאות להגביל את השימוש בו. בעיני הקריאות האלו מוגזמות, ו-ChatGPT בעצמו, ללא התערבות מאומצת של הסטודנט בגיבוש התוצר הסופי, איננו עד כדי כך עוצמתי.

לעומת ההרהורים של אלה שכתבו ב-The Atlantic (כאן ו-כאן), אינני מרגיש שהכלי טרף את הקלפים, ומעכשיו כבר אי-אפשר לבקש מסטודנטים לכתוב עבודה על נושא מסוים ולצפות שהכתיבה תהיה מקורית (או לפחות עצמאית). אולי ChatGPT מחריף את החששות, אבל הוא בוודאי לא יוצר אותם. סביר גם להניח של-“בעיה” החדשה הזאת יימצא פתרון. בעצם, כבר עובדים על זה. כתבה ב-The Guardian מביא את דבריו של איש צוות ChatGPT שמסביר שהצוות כבר עובד על דרך לזהות עבודה שנכתבה על ידי אלגוריתם ולא על ידי בן אדם. מדובר ב:

a system for countering cheating by “statistically watermarking the outputs”. The technology would work by subtly tweaking the specific choice of words selected by ChatGPT, Aaronson said, in a way that wouldn’t be noticeable to a reader, but would be statistically predictable to anyone looking for signs of machine-generated text.

בכתבה ב-Edsurge אנחנו למדים שגם חברת TurnItIn עובדת על משהו דומה, והשיטה שלה מתבססת על אותה “חולשה” שאנשי ChatGPT מזהים. הכתבה מביאה את דבריו של סגן נשיא החברה:

“We’re very confident that—for the current generation of AI writing generation systems—detection is possible,” says Eric Wang, vice president of AI for the company.
Plagiarism is evolving, but it can still, in theory, be sussed out, he argues. That’s because unlike human writing, which tends to be idiosyncratic, machine writing is designed to use high-probability words, Wang says. It just lacks that human touch.

אני חייב להודות שאני מתקשה לראות שאמצעי הזיהוי האלה, לפחות בתחום החינוכי, באמת יצליחו להבדיל בין האלגוריתמי והאנושי. הרי מי שקורא עבודות של סטודנטים יודע שעל פי רוב מדובר בכתיבה יבשה שגם ממנה נעדר “המגע האנושי”. אני חושש שבמקום לבודד טקסט שהוכן על ידי מכונה כדי לסמן אותו כתוצר טכנולוגי, אותם כלי הזיהוי “יחשבו” שגם טקסט מקורי של סטודנטים הוא בסך הכל טקסט של מכונה.

בנוסף לפתרונות טכנולוגיים, יש גם מי שצופה פתרונות “פשוטים” יותר. בתגובה לציוץ של נשיא אוניברסיטה קונקורדיה אשר במדינת נברסקה (והמצוטט בכתבה ב-EdSurge) שמהרהר שאולי יכולות הכתיבה של ChatGPT יובילו לפיתוח של אמצעי הערכה אנושיים יותר, אב אחד צייץ, בוודאי בנימה הומוריסטית:

was telling my boyz they better get ready for oral exams.

לעומת זאת, ב-Washington Post מארקהם הייד (Markham Heid) מביא הצעה רצינית:

Make students write out essays by hand. Apart from outflanking the latest AI, a return to handwritten essays could benefit students in meaningful ways.

מארקהם הוא כנראה עיתונאי בתחום הרפואה והבריאות. הוא טוען שהכתיבה ביד מפתחת את החשיבה טוב יותר מאשר ההקלדה מול המסך, ולכן הוא חושב שיש רווח כפול בדרישה של כתיבה ביד. הוא אפילו צופה מראש את הטענה הנגדית שסטודנטים פשוט יעתיקו בכתב ידם טקסט שהוכן באמצעות ה-AI. הוא כותב שהפעולות המוטוריות הקשורות לכתיבה ביד מעודדות את הזכרון ואת הלמידה:

And those added layers of stimulation might be beneficial even when a student is merely copying an AI-written essay by hand.

אם אני מבין נכון את הטענה שלו, נדמה לי שבלי להגזים יתר על המידה אפשר לסכם (כמובן בקריצה מסוימת) שהיתרון אשר בהעתקת עבודה בכתב יד נמצא בכך שעכשיו לפחות יש סיכוי שהסטודנט יקרא את מה שהוא מגיש. לפחות עם הקביעה הזאת קשה להתווכח.

אבל הנה, מילאתי כבר מאמרון שני בהתייחסות ל-ChatGPT ואני עדיין מתקשה למצוא כיצד, אם בכלל, הוא באמת ישפיע על החינוך (אלא אם הוא באמת יחסל אותו לחלוטין שמשום מה לא נראה לי שיקרה בעתיד הנראה לעין). אבל נדמה לי שהקושי איננו בכלי, אלא בכיצד אנחנו מבינים את החינוך.

אלן לגמן (Ellen Lagemann) היא דמות מאד מוכרת בתחום ההיסטוריה של החינוך ומחקר החינוך. פעמים רבות (אם כי נדמה לי שאף פעם לא באתר הזה) יצא לי לצטט אמירה ידועה שלה אודות הכיוון אליו החינוך פנה:

One cannot understand the history of education in the United States during the twentieth century unless one realizes that Edward L. Thorndike won and John Dewey lost.

המשפט הזה, מתוך מאמר/הרצאה משנת 1988, מסכם הרבה בנוגע למצבו של החינוך היום, ולא רק בארה”ב. פניתי ל-ChatGPT ושאלתי: לאור המציאות החינוכית היום, האם נכון יהיה להגיד שתורנדייק ניצח ודיואי הפסיד. זכיתי לתשובה סתמית למדי שבסך הכל סקר בקצרה, בקווים מאד כלליים, את התפיסות של תורנדייק ושל דיואי, בתוספת סיכום הדי תפל שכל אחד מהם תרם לחינוך. הכתיבה היתה סבירה, ובעצם נראתה כמו כתיבה של סטודנט שחושש לנקוט עמדה כי הוא איננו מבין את הנושא לעומק ולכן מקווה שסקירה כללית תכסה על העדר ההבנה. שאלתי הלאה אם התשובה שקיבלתי מעידה על כך שלגמן טעתה, וקיבלתי תשובה:

It is not clear who Lagemann is or what their claim or perspective on education might be.

אם הייתי צריך לתת ציון לתשובה הזאת, על אף התשובה הסתמית, נדמה לי שהיה עלי להוסיף מספר נקודות בזכות היושר. אבל אם כתיבה כזאת היא הנורמה של ChatGPT, לא ברור שהוא מסוגל לסייע לסטודנטים בשיפור הכתיבה שלהם.

וזה מחזיר אותנו לשאלה הבסיסית: האם המיקוד שלנו הוא ביכולות הכלי או במהות החינוך. כחודש לפני יציאתו של ChatGPT ג’יין רוזנצוויג (Jane Rosenzweig), מנהלת ה-Harvard College Writing Center, התייחסה לכלים אלגוריתמיים לכתיבה. היא ביקשה להבחין בין התוצר לבין התהליך – הבחנה די מקבילה לשוני בין התפיסה של תורנדייק לבין התפיסה של דיואי. היא העירה:

If the end point rather than the process were indeed all that mattered, then there might be good reason to turn to GPT-3. But if, as I believe is the case, we write to make sense of the world, then the risks of turning that process over to AI are much greater.

וכחודש לפני-כן גם ג’ון דרון (Jon Dron), פרופסור בבית הספר למחשוב ומערכות מידע באוניברסיטה אתבסקה (Athabasca) אשר בקנדה, כתב על הכתיבה באמצעות הכלים האלה. תחילה הוא העיר על הצפוי לקרות:

I predict that traditionalists will demand that we double down on proctored exams, in a vain attempt to defend a system that is already broken beyond repair.

ובהמשך הוא ניבא שהשימוש החוזר של הטקסטים שהכלים האלה מחוללים יוביל להעתקים של העתקים שאיכותם תיעשה יותר ויותר ירודה. באופן מאד דומה לרוזנצוויג הוא המשיך:

If we don’t want this to happen then it is time for educators to reclaim, to celebrate, and (perhaps a little) to reinvent our humanity. We need, more and more, to think of education as a process of learning to be, not of learning to do, except insofar as the doing contributes to our being. It’s about people, learning to be people, in the presence of and through interaction with other people. It’s about creativity, compassion, and meaning, not the achievement of outcomes a machine could replicate with ease. I think it should always have been this way.

אין לי מה להוסיף, ומה ש-ChatGPT היה אולי מוסיף בוודאי היה רק גורע. הכלי מאד מרשים. נעים מאד לשחק איתו. אבל אם נרצה שתהיה לו השפעה חיובית על החינוך נצטרך קודם כל לקבוע באיזה חינוך מדובר.

תגובה אחת בנושא “טוב, בסדר. אבל האם הוא יחולל שינוי?”

  1. סקירה נהדרת!
    צריך להבחין בין שתי סוגיות:א) האם Gpt מאיים על ההוראה/למידה? ב) כיצד להשתמש בGpt בהוראה/ולמידה.
    אני יוצא מתוך הנחה שהוא מאיים או יאיים כלומר עם כל ההגנות, ההסתיגויות וכד’. הוא יאפשר להכין עבודות טובות (לפחות לא פחות מאלו שהיום מכינים סטודנטים) עם השקעה לא ממש מעמיקה של המשתמש. בשנות ה-70 של המאה הקודמת אף אחד לא האמין שהמחשב ינצח בשח- סמל היכולת הקוגנטיבית. זה לקח יותר מהצפוי – כ-20 שנה- אבל זה קרה, ובמקרה הgpt יקרה מהר בהרבה. אינני יודע מה ניתן לעשות כנגד זה וכנראה לא כל כך חשוב, מה שמפנה אותנו לשמחתי לשאלה השנייה: איך להשתמש בו בחינוך? או כללית יותר איך לחנך לאור קיומו?
    גון דרון ניתח את זה נהדר הן באמצעות ההתיחסות למצב הקיים הנוכחי שהיה גרוע מספיק עוד לפני Gpt והן בשימת הדגש על השאלה השנייה ועל איך לעשות הוראה/למידה/חינוך טובים.
    אז אולי צריך לברך על ה- Gpt כי הוא יכריח להתמודד כראוי ובאומץ עם ההוראה/למידה/חינוך או לפחות יתן דחיפה ואנרגיה למי שרוצה לעשות דברים מהותיים בחינוך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *