“אין כאן ראש ואין כאן סוף”

לפני חודש ג’ורג’ קורוס פרסם בבלוג שלו תמונה שהוא מצא בהודעת Twitter בחשבון של ביל פריטר. פריטר העלה את התמונה לחשבון ה-Flickr שלו, וכפי שהוא דיווח בבלוג שלו (במאמרון שהוא פרסם אחרי שקורוס כתב על התמונה) בחמישה הימים הראשונים אחרי העלאת התמונה היו לה מעל 4000 צפיות, ובערך 500 תגובות או retweets ב-Twitter. נכון לכתיבת המאמרון הזה יש ב-Flickr כבר מעל 10,000 צפיות. דרך חיפוש תמונות של גוגל מצאתי שהתמונה מופיעה בערך ב-300 דפי ווב – בבלוגים, בדפי פייסבוק, וגם במספר אתרים של גופים חינוכיים ממוסדים. (אגב, בחרתי להשתמש במילה “תמונה”. פריטר עצמו קרא לה “image”, וקורוס השתמש גם במילה הזאת וגם ב-“visual”. בלוגר אחד כינה אותה “infographic”, אם כי נדמה שבמקרה הזה זאת איננה מילה מתאימה. אם היה זה מוצר פיסי הייתי משתמש ב-“פלקט”, אבל אינני יודע אם המילה הזאת מתייחסת גם לתוצר דיגיטאלי.)

אפשר להבין למה התמונה מעוררת התלהבות. היא מדגישה את העליונות של הפדגוגיה, וגם נותנת ביטוי לחשש שבעקבות המרדף אחרי הטכנולוגיה אנחנו עלולים לאבד את הפדגוגיה. אני מניח שאין מורה שלא יכריז שהפדגוגיה צריכה להוביל את הטכנולוגיה, אבל נדמה לי שבכל זאת מורים רבים חושדים שמורים אחרים הולכים שולל אחרי הטכנולוגיה. ספק אם הצפייה בתמונה יצרה רגע של הארה אצל מורים. היא לא גרמה להם להבין פתאום שעד עכשיו הם הלכו כעיוורים אחרי הטכנולוגיה ושעכשיו עליהם לשנות את דרכי העבודה שלהם. עבור אותם מורים שהעלו את התמונה, או קישרו אליה, הפעולות האלו היוו הצהרה שהם שייכים לקבוצה מסויימת, בעלת דעה מגובשת בנוגע למקום של הטכנולוגיה בחינוך. בהעברת התמונה הלאה האם כאילו טפחו לעצמם על השכם. יתכן שבכך הם גם אמרו לעצמו שהם לא כמו מורים אחרים שכן מעמידים את הטכנולוגיה לפני הפדגוגיה (אפילו אם בכלל לא ברור שהם בכלל מכירים מורים שעושים זאת). אגב – נדמה לי שההזדהות שמורים חשים כלפי התמונה נובעת במידה מסויימת מכך שהרשימות שבה מופיעות (לכאורה) ב-“כתב יד”.

התמונה של פריטר היא בסך הכל גלגול נוסף של נושא שמלווה את התקשוב בחינוך מאז ומתמיד, נושא שאחד הביטויים הקלאסיים שלו היא השאלה שגבי סלומון שאל במאמר שהתפרסם בשנת 2000: “מי מכשכש במי?”. מהבחינה הזאת, התמונה של פריטר היא עוד תזכורת, בשרשרת ארוכה של תזכורות, שהשימוש בכלי דיגיטאלי זה או אחר איננו המטרה, אלא האמצעי. פריטר מחדד את שתי האפשרויות – בצד אחד שליטה בכלים, ובצד שני למידה משמעותית שמתרחשת תוך כדי השימוש בכלים האלה. עם קביעה כזאת אפשר להתווכח?

למען האמת, כן. מתברר שהנושא קצת יותר מורכב מאשר פדגוגיה או טכנולוגיה, אם כי לעתים קרובות מדי אנחנו מתעקשים להציג אותו כאחת מול האחרת. הטכנולוגיה היא אמנם מערכת של כלים שמאפשרת לנו לבצע מגוון פעולות, אבל לכלים האלה השפעה עלינו; הם מכוונים את היכולת שלנו לפעול בדרכים מסויימות. בתחום הדיגיטאליות הוויקיפדיה היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך: מתברר שמיליוני אנשים מוכנים, ואפילו רוצים, לתרום למבצע להרחבת הדעת האנושית. אבל עד אשר היתה בידיהם טכנולוגיה שאיפשרה זאת הם לא יכלו. בצורה דומה, לפעמים הטכנולוגיה יוצרת בסיס שעליה ניתן להגשים תפיסה פדגוגית, תפיסה שמתגבשת תוך כדי השימוש בטכנולוגיה מסויימת. זה איננו מצב של אחד מוביל והאחר בא בעקבותיו, אלא שהיכולות הגלומות באחד ממנף את האחר למקומות שאליהם אחרת הוא לא היה מגיע.

גם זה איננו חדש במיוחד. אני מניח שרבים מהמורים שמכריזים “פדגוגיה לפני טכנולוגיה” מבינים שהדברים יותר מורכבים מזה. ולא פעם, הוויכוח מתנהל בינינו לבין עצמנו – אצל קורוס, למשל. ויל ריצ’רדסון כותב תגובה של שורה אחת למאמרון של קורוס שמכיל את התמונה של פריטר:

Yes. But don’t forget, Technology is NOT just a tool.
ריצ’רדסון מקשר את המילים “הטכנולוגיה איננה רק כלי” למאמרון שקורוס עצמו כתב בנובמבר של 2011. שם אנחנו מגלים שקורוס טען:
I have struggled back and forth with the idea of whether technology is just a tool, or is it truly transformative. Yes, the way people use technology is important, but again, when used in a certain way, it transforms. I am certain I may be saying something that has been said by Neil Postman and others….
ובצורה דומה, מתברר שלפני חמש שנים פריטר, שכזכור בתמונה שהוא הכין מציין שהטכנולוגיה היא כלי ולא “תוצאה של למידה”, דווקא ראה בטכנולוגיה משהו דומה לתוצאה. ננסי פלנגן, בתגובה למאמרון של פריטר, מביאה כמה משפטים שפריטר עצמו כתב בשנת 2008 (במסגרת דיון בכתובים ביניהם בבלוג של ה-Learning First Alliance). לפני חמש שנים פריטר כתב:
Digital tools are playing an increasingly important role in the work of successful individuals primarily because they make evaluating, inventing, creating and collaborating more efficient. Without a fluency in using technology to facilitate productive endeavors, students truly are unprepared for the future.
פלנגן איננה טוענת שפריטר דגל בהעמדת הטכנולוגיה לפני הפדגוגיה, אבל מדבריו אז מורגש שהוא רואה חשיבות רבה, אפילו מכרעת, בהקניית השימוש בכלים חדשים כערך בפני עצמו. בסיום דבריו מ-2008 למשל, פריטר כתב:
…. digital tools are playing an increasingly important role in the work of successful individuals primarily because they make evaluating, inventing, creating and collaborating more efficient. Without a fluency in using technology to facilitate productive endeavors, students truly are unprepared for the future.
דווקא אז, ב-2008, היתה זאת פלנגן שהזהירה משימת דגש גדול מדי על הטכנולוגיה כתוצאה של הלמידה. היא כתבה:
Training teachers to become fluent users of Web 2.0 and other technology tools will have an impact only if those teachers also experience a radical shift in their beliefs about the purposes of education, and a new focus on students as responsible for their own learning. Otherwise, learning how to use the tools will become the primary goal.
כל זה איננו בא על מנת לטעון שהתמונה של פריטר מטעה. דווקא ביסודו של דבר בהחלט אפשר, ואפילו רצוי, להסכים עם הנאמר בה. אבל מטבעם של סיסמאות לפשט נושאים מורכבים, וחשוב מאד שאנשי חינוך לא יתפתו לעשות זאת, במיוחד כאשר מדובר בקשר בין הפדגוגיה והטכנולוגיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *