את מי זה אמור לשרת?

כתבה ב-Wired Campus של ה-Chronicle of Higher Education מהימים האחרונים מדווחת על חוק חדש במדינת קליפורניה הקובע שעד שנת 2020 כל ספרי הלימוד במדינה המיועדים למוסדות להשכלה גבוהה חייבים להופיע במהדורות דיגיטאליות. התייחסתי כאן בעבר להצהרות של מושל קליפורניה בעד ספרי לימוד דיגיטאליים, והדגשתי שאני סבור שהמניעים שלו אינם שיקולים חינוכיים אלא כלכליים. אבל ללא קשר לשיקולים אלה או אחרים, יש משהו מוזר בחוק החדש הזה. אולי הספרים הדיגיטאליים יחדרו לתוך מערכות החינוך מאד לאט, אבל נכון להיום עשר השנים עד 2020 נראות כתקופה ארוכה ביותר. סביר להניח שעד שהחוק שמחייב ספרים דיגיטאליים ייכנס לתוקף כבר לא יהיה בו צורך. עד אז, עם או בלי חוק שמחייב זאת, ספרי הלימוד כבר יהיו דיגיטאליים.

הכתבה מביאה את דבריו של העוזר הפרלמנטארי של נציגת הסנט של קליפורניה שהציעה את החוק. מתברר שלא מדובר רק בשיקולים כלכליים:

Mr. Schwab also said that the law would encourage professors to integrate technology into the classroom; spark more student interest in science, engineering, and math; and give students marketable skills in using technology.
קשה לקרוא את ההסבר הזה בלי לגרד קצת בראש. אישית, אני מוצא חיוב רב בספרי לימוד דיגיטאליים, אבל אינני מבין למה דווקא הספרים האלה יעוררו התעניינות במדע, בהנדסה ובמתמטיקה אצל הסטודנטים שנדרשים לקרוא אותם. אולי בגלל זה אינני מופתע שיש גם שיקול כלכלי. לפי אותו עוזר פרלמנטארי, רוצים לעזור לסטודנטים לחסוך כסף. הרי:
… even today, one textbook with a list price of $173.33 is available electronically for $95.33.
ולכן רכישת ספר דיגיטאלי בהחלט יחסוך כסף. אבל בהמשך הכתבה קשה לזהות בדיוק מי יזכה לעזרה הכלכלית. אנחנו קוראים ש-24% מכל ספרי הלימוד האקדמיים אינם נמכרים, והם מוחזרים למו"לים. בנוסף, מכירת ספרי לימוד משומשים פוגעת ברווחי המול"ים. לכן:
By making a textbook available in electronic form, the publisher can still make a considerable profit from the six-month rental fee.
במילים אחרות, הסטודנטים עתידים לשכור את הספרים לתקופת הלימודים, כך שהספרים לא יהיו שלהם, אלא רק ברשותם לתקופה מוגבלת. אפשר לנחש שאם סטודנט יהיה זקוק שוב לספר מסויים (ולמרות שזה נשמע מאד לא הגיוני, אולי בכל זאת הוא ירצה לעבור שוב על משהו שהוא קרא בסמסטר הקודם) יהיה עליו לשכור את הספר שוב, במחיר גבוה.

יכול להיות שהשיקולים הכלכליים אינם המרכזיים שהובילו לחקיקת החוק, אם כי זה בהחלט הרושם שמתקבל. אין ספק שלחוק יש גם פן חינוכי. בבלוג שלה, מישל פקנסקי-ברוק מנסה להתייחס לחוק מהפן הזה. היא מציינת שאם הכוונה היא להטמיע מיומנויות טכנולוגיות, ספרי לימוד דיגיטאליים, חיוביים ככל שיהיו, אינם הדרך לעשות זאת:

Integrating collaborative learning activities through the use of social networking and other forms of participatory learning environments is how we begin to cultivate not only technological skills but skills that are necessary for success in the 21st century: collaboration, global literacy, digital citizenship, innovation.
היא צודקת. אבל נדמה לי שהיא יוצאת מההנחה שלמחוקק בקליפורניה היו באמת כוונות כאלה. ספק אם זאת באמת היתה הכוונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *