כיצד להכין ילדים לחיים בהשכלה הגבוהה

בנובמבר לפני שנה כתבתי כאן פעמיים (כאן ו-כאן) על כלים להשגחה מרחוק במבחנים. ציינתי מספר כלים – מהצפייה בנבחנים על ידי בודקים אנושיים ועד לשימוש באלגוריתמים והבינה המלאכותית (או מה שמתיימר להיות AI) שמטרתם להבטיח שסטודנטים לא ירמו. המאמרונים האלה היו, נדמה לי, בין הראשונים שהתייחסו לנושא הזה בעברית. המשכתי לעקוב אחרי הנושא אבל תוך זמן קצר מה שהתחיל כנושא שנכנס תחת לרדאר והיה צורך להציף אותו נעשה לנושא שזוכה לכותרות רבות בעיתונות הכללית. כמעט אי אפשר היה לאסוף את כל הכתבות שהתפרסמו בנושא, ולמען האמת גם לא היה צורך. התייחסו לנושא ממגוון היבטים – מהיבט הפרטיות של הנבחן, מהיבט ההטיות של האלגוריתמים שהתקשו לזהות סטודנטים לא לבנים וראו בכל חריגה ממה שהוגדר כנורמה נסיון לרמות, מהיבט הנהלות מוסדות החינוך שחשו צורך לפקח על מבחנים שנעשו מרחוק, מההיבט החינוכי שעודד דרכי הערכה מוצלחים יותר מאשר מבחנים, ועוד. ההשכלה הגבוהה לא הצליחה לגבש גישה אחידה לנושא, אבל כל כך הרבה נכתב עליו שכבר לא ראיתי סיבה שאני אמשיך לעשות זאת.

תקופת המגפה היתה, כידוע, שעתה היפה של יזמים חינוכיים-טכנולוגיים למיניהם. לא רק ה-Zoom פרח בעקבות הסגירה הפיסית של מוסדות הלימוד. כלים רבים נוספים זכו לאימוץ. כתבה מקיפה ב-The New Yorker מסוף מאי מציינת שבאופן כללי השימוש בכלים להשגחה במבחנים גדל מאד, כאשר בנוגע ל-Proctorio:

Proctorio’s list of clients grew more than five hundred per cent, from four hundred in 2019 to twenty-five hundred in 2021, according to the company, and its software administered an estimated twenty-one million exams in 2020, compared with four million in 2019.

סביר להניח שהחזרה לשגרה בהשכלה הגבוהה תפגע בהמשך הגדילה של הכלים האלה, אם כי בארה”ב ובאירופה החזרה הזאת איטית ויתכן שמוסדות רבים יגלו שהם אינם רוצים את השגרה שהם הכירו לפני המגפה, כך שההשגחה מרחוק עוד עשויה להתבסס היטב כחלק בלתי-נפרד מההוויה הלימודית.

גם הסטודנטים עשויים לגלות שהם אינם מעוניינים בשגרה הקודמת. בתחילת החודש ג’וסטין רייך (Justin Reich) רמז בציוץ שהלמידה מרחוק היטיב עם סטודנטים רבים שעשויים להסס לחזור למה שהיה:

Students walked out of Plato’s Cave this year and saw the light of the sun. They snacked when they were hungry. They peed when the urge struck. They cuddled stuffies. They took naps. What will happen when schools make them stare at shadows again?

אבל לצד ההיבטים החיוביים האלה של הלמידה מרחוק שרייך מציין, חשוב לזכור את ההתנגדות שסטודנטים רבים הביעו כלפי ההשגחה האלגוריתמית. ההתנגדות הזאת היתה עזה מספיק עד שמספר מוסדות ביטלו את החוזים שלהם עם החברות שניהלו עבורם מבחנים. כתבה ב-Vice מנובמבר 2020 דיווחה על מספר מוסדות, ביניהם מוסדות בעלי מוניטין, שכבר אז חיפשו תחליפים להשגחה האלגוריתמית שנחשבת פולשנית מדי. הכתבה הביאה דוגמאות של ההתנגדות של מוסדות, תוך כדי הרצון לבנות אימון בין סגל ההוראה והסטודנטים:

Stanford University and McGill University, in Montreal, both have outright bans on proctoring software. In Stanford’s honor code, the faculty body commits to its “confidence in the honor of its students by refraining from proctoring examinations … [and] will also avoid, as far as practicable, academic procedures that create temptations to violate the Honor Code.”

לעומת זאת יש בכל זאת מוסדות רבים שעדיין אינם רואים דרך אחרת להעריך את הישגי הסטודנטים שלהם מלבד מבחנים, ולכן הם עדיין מזינים את הפריחה ההולכת וגדלה של כלי ההשגחה האלה. ויכול להיות שבסין מוצאים את הדרך להכשיר את השטח להמשך השימוש בהם. הרי אם כבר מגיל צעיר תלמידים יתרגלו להשגחה, סביר להניח שכאשר הם יהיו סטודנטים הם לא יתנגדו להם. כתבה מסוף מאי ב-Wall Street Journal מדווחת ש:

A Smart Lamp That Watches Kids When They Study Is a Hit in China

בכתבה אנחנו למדים שחברת האם של TikTok משווקת מנורה המצוידת בטכנולוגיות רבות. מהתיאור אפשר, אפילו, לשכוח שהיא אמורה (גם) להאיר:

The lamps come equipped with two built-in cameras—one facing the child and another offering a bird’s-eye view from above—letting parents remotely monitor their children when they study. There is a smartphone-sized screen attached to each lamp, which applies artificial intelligence to offer guidance on math problems and difficult words. And parents can hire a human proctor to digitally monitor their children as they study.

הרבה נכתב על הפיקוח הקפדני שחודר לתוך חיי היום-יום של אזרחי סין. יש שטוענים שהתמונה שמצטיירת במערב מוגזמת, ויש גם עדויות שאזרחי סין אינם חשים מאוימים מהעדר הפרטיות שלעיניים מערביות נראה כחדירה פסולה לתחום הפרט. כך או כך, מתיאור המנורה אפשר להתרשם שחברות סיניות מפתחות טכנולוגיות שלעיניים מערביות נראות בעיתיות ביותר. טכנולוגיות אלו מאפשרות פיקוח מתמיד בכל שעות היום, ולא רק במרחב הציבורי אלא גם בתוך הבית הפרטי. הנה, בנוסף לעזרה בשיעורי הבית שהמנורה אמורה להעניק, כבר מגיל צעיר התלמיד שיושב לידה לומד – אם באמצעות טכנולוגיה או אם באמצעות עין אנושית – שהוא תמיד נמצא תחת השגחה.

ואם מכשירים כמו המנורה הזאת יובאו למערב, חברות להשגחה אלגוריתמית כמו Proctorio יכולות להפסיק לחשוש מהתנגדות הסטודנטים. הרי עד שהם יגיעו למוסדות להשכלה גבוהה הם כבר יהיו מורגלים לחלוטין לפיקוח כזה.