סיכומי שיעורים … ושיעורים שאולי לא דורשים סיכום

בגליון החדש של השבועון Faculty Focus (העוסק בהשכלה הגבוהה) מארי-אלן ויימר מתייחסת לשני מחקרים – אחד חדש, ואחד מלפני יותר מעשור. נתוני המחקרים האלה מצביעים על כך שסטודנטים שנדרשים לרשום סיכומי שיעורים בכוחות עצמם זוכרים את החומר הנלמד ומסוגלים להשתמש בו טוב יותר מאשר סטודנטים שהמרצים שלהם מחלקים להם סיכומי שיעורים שהוכנו מראש. הנתונים האלה מעוררים הרהורים בנוגע למקום של הדיגיטאליות ושל התקשוב בהרגלי הלמידה של סטודנטים ותלמידים. על פי רוב, כשמתייחסים לתקשוב בחינוך, המידענות תופסת את רוב תשומת הלב. הדיון מתמקד באמצעים לאיתור מידע, בסינון מידע רלוונטי לצרכי הסטודנט מתוך השפע הרב של מידע שעומד לרשותו, בהערכת המידע, ועוד. אבל בעידן שבו מורה יכול להעלות מצגת שמכילה את כל המידע הדרוש כדי להבין את ההרצאה שלו לאתר של קורס (או לשלוח סיכום לכיתה שלמה באמצעות ה-SMS), חשוב גם להתייחס לאמצעים שדרכם הסטודנט מפנים את מה שהוא שומע וקורא, כיצד הוא קובע לעצמו את הנקודות החשובות שהוא פוגש בטקסט או במצגת.

וימר קובעת שהמחקרים מראים עדיפות ברורה לרישומים של סטודנטים לעומת סיכום שמוגש על ידי מרצים:

The process benefit accrues when students make selections about what to note and when they use at least some of their own words to record that material. When students record lecture content using their words, it becomes easier for them to connect new material with things they already know. This process benefit is lost when students are provided with complete notes.
היא מסבירה שהמחקר החדש בחן את ההבדל בין שני סוגי סיכומים שהוגשו לסטודנטים: סיכומים מלאים, או סיכומים חלקיים שכללו בין היתר כותרות והגדרות של מונחים, אך דרשו השלמה על ידי הסטודנטים. התוצאות היו כמעט חד-משמעיות:
The researchers looked at the impact of the complete versus the partial notes on exam scores, final grades, and attendance. They found that those students who received partial notes performed better … and earned significantly higher course grades.
בעידן שבו הכל זמין על ידי הקלקה על כפתור, סטודנטים מצפים שמרצים יאפשרו להם גישה למצגות, לסיכומים של שיעורים, ועוד. יש בכך הגיון לא מבוטל. אבל כאשר אורזים את הכל באריזות מסודרות ומגישים אותו בצורה לעוסה, קל מאד לדלג על השלב החשוב של הפנמה.

אפשר אולי להסיק מסקנה פשוטה: שלא כל מה שאפשרי הכרחי (הרי ידענו את זה גם הרבה לפני הדיגיטאליות). אבל ברי דאל שמדווח על המאמר של וימר (הוא אחד המחליפים של סטיבן דאונס בהעדרו) מעלה נקודה חשובה נוספת. דאל מעיר:

This seems extremely short-sighted to me, and somewhat old-fashioned with regard to what happens in the classroom. It sounds as though the recommendation is based on the idea that professors are going to lecture to the students so don't give them all the notes. It apparently leaves out the possibility of NOT lecturing constantly and replacing that time with active learning opportunities based on the complete notes that students could have.
אכן, לא בטוח שהגשת סיכומי שיעורים מלאים לסטודנטים עוזרת להם ללמוד ולהפנים את החומר הנלמד. אבל הדיגיטאליות פותחת עבורנו דרכים נוספות ללמד מעבר להרצאה – עם או בלי סיכומי שיעור. כדאי מאד לבחון דרכים חדשות ללמד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.