בעתקת עבודות והתמודדות אישית

בזמן האחרון זכיתי לראות הרבה מעבר לכמות סבירה של עבודות של סטודנטים שהכילו מנות גדושות של העתקות מהרשת. במקרה של העבודות האלו, מדובר באנשים מבוגרים, והיתה סיבה טובה להניח שהאנשים האלה ידעו שעבודה שמכינים עבור קורס, ולשם ציון, אמורה להיות עבודה "מקורית".

אני מכניס את המיליה "מקורית" לתוך מרכאות מפני שאני מודע מאד לקושי הזה. אין זה קל למצוא חומר אי-שם שלדעתך מבטא את מה שאתה רוצה להגיד, ואז להעביר את הרעיון "למילים שלך". בדרך כלל, המילים של הסטודנט שמגיש את העבודה רחוקות מלהיות טובות כמו אלו של מי שכתב את המאמר המקורי. למה בכלל לעשות את המאמץ?

אבל אני מוצא את עצמי מגרד בראש ומנסה להבין מה חשבו אלו שהגישו לי את העבודות. הם בוודאי יודעים שאני יכול בקלות לגזור קטעי משפטים ולהריץ חיפוש ברשת כדי למצוא מהיכן הם לקחו אותן. וכמובן את זה אני עושה. אם אני מגלה שמדובר במשפט מפה ומשפט משם, אינני מתרגש. אבל כאשר אני מגלה (כמו שקורה בדרך כלל) שמדובר בהעתקה של מאמרים שלמים, המבוכה גוברת.

אבל אחזור למבוכה הזאת בעוד כמה משפטים. בינתיים, מתבקשת כאן התייחסות לתביעה של מספר תלמידי תיכון בארה"ב נגד מאגר עבודות בשם Turnitin. המאגר הזה מכיל אלפי עבודות של סטודנטים, ובתי ספר יכולים, תמורות תשלום כמובן, לבדוק אם העבודות שתלמידים מגישים למורים מכילים חלקים מועתקים שמופיעים במאגר. התלמידים שהגישו את התביעה אינם מואשמים בהעתקה. הם טוענים שמאגר Turnitin מפר את זכויות היוצרים שלהם כאשר מנהלי Turnitin משתמשים בעבודות שלהם כחלק מהמאגר – למטרת רווח, כמובן. נדמה לי שהם צודקים.

המקרה הזה שונה מתביעה אחרת שבו Turnitin מעורב. בתביעה קודמת (שמשום מה אינני מצליח למצוא היכן שמרתי את הקישור לכתבה עליה), תלמיד קיבל את עבודתו חזרה עם ציון כושל מפני שהמאגר קבע שהעבודה מועתקת. אבל התלמיד טוען שהמשפטים הבעייתיים שנמצאו דרך Turnitin הם משפטים סתמיים למדי, מסוג הדברים שקשה לא לכתוב בעבודה שמגישים לבית הספר. אם כותבים על קולומבוס, למשל, אפשר לטעון שיש מספר מוגבל שדרכים שבהן אפשר לבטא את הרעיון ש-"בשנת 1492 קולומבוס הפליג מספרד …". מאגר כמו Turnitin יסיק את המסקנה שמשפט שנפתח כך בעצם מועתק, כאשר יש סיכוי גדול שפשוט כך התלמיד כתב. גם כאן, יש לא מעט צדק אצל התלמיד.

אבל הגיע זמן לחזור לעבודות שאני קיבלתי, ולמבוכה הגוברת. עם כל אי הנעימות בדבר, אני יכול לחיות עם העתקות בחלקים ה-"עובדתיים" של עבודות שמגישים. הבעיה שלי היא בהמשך. כאשר אני מתאר לסטודנטים שלי כיצד יש להכין את עבודות האלו אני מסביר שאחרי הסבר כללי על התופעה שבודקים, צריך לבוא דיון עם התייחסות אישית לאותה תופעה בחייו של הסטודנט. אני מדגיש שבעיני החלק הזה הוא העיקר של העבודה. אבל לצערי, החלק הזה בדרך כלל דל ביותר, או חסר לגמרי (נו, מדי פעם גם החלק הזה מועתק, אבל זאת כבר בעיה אחרת). כנראה שאינני מסביר את עצמי מספיק בבירור. כנראה שהנסיונות שלי ללוות את הסטודנטים שלי בתהליך הכנת העבודות שלכם אינם רציניים מספיק. אבל אני גם חושש, יותר ויותר, שכל הרעיון של "נקיטת עמדה אישית", תוך כדי התמודדות רצינית ולעומק של סטודנטים עם נושא שהם בודקים פשוט רחוק מאד מהם. העתקה של עבודות היא באמת בעיה, אבל העדר הנכונות או היכולת לבחון תופעה לעומק ובאופן אישי הוא בעיה עוד יותר גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *