כאשר הוא מתייחס לתהליך הלמידה באמצעות האינטרנט, עמיחי-המבורגר כותב דברים די צפויים:
דוגמה לשימוש לא נבון היא האופן בו משמשים מאגרי לימוד לצורך כתיבת עבודה. התלמיד סורק כמה מקורות וכותב חיבור מסכם לפיהם.בפועל, תהליך זה מסתכם ברוב המקרים בפיתוח מיומנויות copy & paste ללא תהליך משמעותי של לימוד.
על מנת שלמידה מסוג זה תיצור גישה אקטיבית לאינטרנט ותאפשר התפתחות עצמית של הילד על ההורה והמחנך להשקיע בפיתוח יכולתו של הילד:
- לאתר את מקורות המידע המהימנים.
- ללמדם להתייחס לחומר מתוך חשיבה ביקורתית.
- ליצור אינטגרציה בין חומרים שונים היוצרת הבנה חדשה אצל התלמיד.
כל אחת מיכולות אלה דורשת כמובן עבודת תשתית רבה.
במקום לפתח חשיבה יצירתית, הילד רוכש חשיבה ממסגרת ומגבילה. הסוציאליזציה יוצרת חסמים פסיכולוגים מפני הבעת עמדה עצמאית.חסמים אלה מוטמעים לתוך תפיסתו העצמית של הילד, ההופך למבוגר בעל תחושה של חוסר לגיטימיות להבעת האינדיבידואליות שלו.
אבל אם כך, למה המאמר מצביע על ההעתקה וההדבקה כאילו הן האשמות בהעדר למידה משמעותית, במקום לראות בהן תוצרי לווי של גישה לימודית המעודדת חזרה על המוכר והמוסמך? למה, מתוך ההיצע האדיר של כלים אינטרנטיים העומדים לרשות המערכת החינוכית היום, מציינים לרעה את ההעתקה וההדבקה, ולא מצביעים על כלים אחרים שיכולים לסייע בהגשמת החזון החינוכי הראוי שעמיחי-המבורגר מתאר?
אינני יודע את התשובה לשאלות האלו. ברור לי שהגישה החינוכית שעמיחי-המבורגר מבקש לפתח תואמת מאד את השימוש באותן כלים שמוזכרים לעתים כל כך קרובות כאן, ולא ברור לי למה קוטלים כלי מחשבי/אינטרנטי אחד, ומתעלמים לגמרי מאחרים.
אני מודה שאחרי שקראתי את הכותרת ואת המשפטים הראשונים של המאמר, לא היה לי חשק להמשיך לקרוא עד הסוף. חשבתי שאמצא בו לא יותר מאשר חזרה על ביקורת נדושה ביותר כלפי האינטרנט. חבל שהמאמר זכה לכותרת שהוא קיבל, הרי יתכן מאד שאחרים חשבו כמוני, ולא קראו עד הסוף. ואם כך הם עשו, הם פספסו מאמר בעל חזון חינוכי ראוי, חזון שעל אף הנרמז בתחילת המאמר, תואם את השימוש הנרחב באינטרנט במערכת החינוך.
שלום ג’ייאמנם האינטרנט יכול גם להית מקום המאתגר תלמידים ליצור וללמו. אפילו אם בית הספר אינו יודע לכווין את התלמידים לאותם המקומות, יש והם מוצאים אותם לבד.אתמול, נודע לי ששתיים מתלמידותינו נצלו את תקופת החופש לבצע פרויקט מענין. הן נסעו לשדרות על מנת ליצור סרט שיביא לעולם את המצב הבלתי אפשרי בו חיים בני נוער בשדרות. הן בילו שם כ3 שבועות בתהליך של פגישות, תחקיר, צילום ואחר כך עריכה.הן יצרו את הסרט והעלו אותו לגוגל וידיאו בכוחות עצמן.את התוצאה אפשר לראות כאן:http://www.pisga.org.il/blog/reuw/blog.asp?u=443C7314גם אם לא תקבלנה נקודות בגרות הן עברו חוויה אנושית-לימודית כבירה.