להתאים את הטכנולוגיה לפדגוגיה

אני משוכנע שהוויקי יכול לתרום רבות ללמידה של תלמידים. אבל לצערי, נכון להיום, פגשתי מעט מאד דוגמאות של השימוש בוויקיים בתהליך הלמידה שעליהן אפשר להגיד שהיה בהן למידה אחרת, או באיכות אחרת, ממה שאנחנו בדרך כלל פוגשים. ובמקום דוגמאות משכנעות, אנחנו קוראים שוב ושוב על ההבטחה הגדולה, על הדברים הנפלאים שהוויקי יכול לחולל בכיתה. היום, סטיב דמבו, ב-TechLearning Blog, בצורה מאד מהוססת, ואולי רק באופן סמוי, אומר דברים דומים. דמבו כותב:

I love wikis. They're easy to create, anybody can update them, they're just fantastic for collaborative projects. In fact, just about anytime 3 or 4 people are going to be working on a web page together, I almost always begin to hear the word "wiki" being whispered.

That being said, more often than not wikis rarely live up to their potential. While anybody can edit them, generally only the original author does. The ease with which they can do so is still a boon and may justify the use of a wiki anyway, but there are usually other tools that would work just as well.

אפשר לשאול אם יש כאן בכלל ביקורת. הרי יש כאן לא מעט שבח, ורק טיפה של הסתייגות. קשה להגיד שדמבו נשמע כמו מארק אנתוני שלכאורה בא רק לקבור את יוליוס קיסר. יש בדבריו שפע של אהדה כלפי הכלי. ובכל זאת, הוא מודה שהפוטנציאל של הוויקי גדול ממה שמתקיים בשטח. והוא מוסיף שרק לעתים רחוקות אנחנו פוגשים ויקיים שהכתיבה או העריכה שלהם נעשות על ידי מספר משתמשים. עם זאת, היום, כאשר על ימין ועל שמאל אנחנו שומעים על כמה נפלא הכלי הזה, אפילו ביקורת מרומזת היא משהו.

אבל למרות שחשוב שמשמיעים ביקורת כזאת, נדמה לי שמה שדמבו כותב בהמשך של המאמרון שלו עוד יותר מעניין. הוא מנסה להגדיר מספר מטלות שבעיניו הן מתאימות לשימוש בוויקי. דמבו מביא שלושה מצבים שבהם נראה לו שהוויקי יכול למלא תפקיד חיובי. אין לי שום דבר נגד הסיטואציות האלו – כתיבה משותפת של מסמך חזון של בית הספר, בנייה משותפת של שאלות למבחן, ושיתוף פעולה בהכנת סיכומים של שיעורים – אבל קשה להרגיש שיש כאן מעוף. דווקא להיפך – אם זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות עם ויקי, אולי עדיף לא להתחיל בכלל (הרי בדרך כלל, עקומת לימוד השימוש בכלי גבוהה יותר מהצפוי).

וזאת בעצם שורש הבעיה. לפי נתוני הפתיחה שלו, הוויקי הוא באמת כלי נהדר ללמידה שיתופית. אבל מלבד מס שפתיים ללמידה הזאת, ספק אם המערכת החינוכית באמת עושה משהו כדי לקדם אותה, או בכלל מעוניינת בה. גם בתחילת המאה ה-21 רוב המורים נוקטים בשיטות של הוראה פרונטאלית, ודרכי ההערכה הרווחות מתמקדות בהישגים אישיים ולא בלמידה של קבוצה. ואם אלה דרכי ההוראה שלנו בבתי הספר, אז מאד יתכן שהוויקי מפריע יותר מאשר הוא תורם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *