ספרי לימוד, ויקיים, והצעה מלפני 40 שנה

רק לפני שבוע התייחסתי כאן להצעה של ווסלי פריאר להפסיק את הרכישה של ספרי לימוד לבתי הספר בארה"ב. ציינתי אז שהצעה דומה נשמעה, במדינת טקסס, "לפני בערך שבע שנים", אך לא יכולתי לדייק יותר מזה. והנה, ממש במקרה (אם יש דבר כזה) נתקלתי בהתייחסות שלי לאותה הצעה. ומתברר שפספסתי קצת בתאריך. מדובר, בעצם, בהצעה משנת 1998. אך מה שאולי מעניין יותר, הוא שכאשר התייחסתי לנושא הזה אז (במסגרת הבוידם), ציטטתי גם מספרם של ניל פוסטמן וצ'רלס ויינגרטנר, Teaching as a Subversive Activity. שם הם מביאים מספר הצעות לשיפור ההוראה בבתי הספר. הראשונה מתוך אלה (עמ' 137) היא:

Declare a five-year moratorium on the use of all textbooks.

Since with two or three exceptions all texts are not only boring but based on the assumption that knowledge exists prior to, independent of, and altogether outside of the learner, they are either worthless or harmful. If it is impossible to function without textbooks, provide every student with a notebook filled with blank pages and have him compose his own text.

קשה לקרוא את ההצעה הזאת ולא לדפדף לתחילת הספר כדי לבדוק את שנת ההוצאה. וכאשר עושים זאת, מגלים שהספר יצא לאור בשנת 1969. פוסטמן וויינגרטנר לא הציעו שתלמידים יכתבו בוויקיים, או בבלוגים, אבל לא צריכים להתאמץ על מנת להבין שהכלים האלה הם התרגום הטכנולוגי ההגיוני של ימינו לאותה הצעה של דפים ריקים וכתיבת טקסטים על ידי התלמידים עצמם.

רצוי לזכור שעשר שנים אחרי פרסום הספר ההוא, פוסטמן פרסם ספר נוסף, Teaching as a Conserving Activity. בספר הזה הוא הדגיש את תפקיד המסירה התרבותית שהחינוך צריך למלא, והצעה כמו כתיבת טקסטים על ידי התלמידים עצמם אינה מופיעה בו. אפילו אם זה נשמע כמו דבר שסותר את עצמו, נדמה לי שצריכים להבין שפוסטמן צדק בשתי הפעמים. לפני כמעט 40 שנה, כאשר האפשרות הטכנולוגית של ויקיים היתה עוד הרחק בעתיד, פוסטמן כתב על הכוח החינוכי של כלי כזה. אבל הוא גם חש את יכולתו, או אולי את חובתו, של ספר הלימוד המסורתי ליצור תשתית תרבותית שממנו כולנו יונקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *