תהליך שמתחיל בכוונות טובות

לפני ארבעה חודשים, בבלוג שלו, פיטר גרין (Peter Greene) כתב על תנופה לבניית רובוטים שיוכלו להוות פתרון למחסור במורים. גרין הוא מורה ותיק שכותב בלוג שבו הוא מרבה לבקר את הנסיונות של חברות הצ’רטר לחסל את החינוך הציבורי ואת איגודי המורים. הוא איננו מתנגד לתקשוב, אם כי הוא מרבה להביע את החשש שהתקשוב עתיד לשרת את הגופים, ואת המטרות, שלהם הוא מתנגד.

במאמרון המדובר הוא התייחס לכתבה שהופיעה באתר Politico תחת הכותרת:

Can robots fill the teacher shortage?

לגבי הכתבה עצמה גרין מציין שהיא נראית:

somewhere in the grey mystery area of newsvertisement

זה תיאור די קולע. מרבית הכתבה סוקרת יוזמה של סינתיה בראזל (Cynthia Breazeal), דיקן תחום הלמידה הדיגיטלית ב-MIT, לבניית רובוט חברתי. לבראזל קבלות רבות בתחום הרובוטיקה, אם כי המיזם העיקרי שלה, רובוט חברתי בשם Jiro, שפרץ לעולם בתרועות רמות ב-2017, כבר דעך וכמעט נעלם לגמרי. הנקודה הזאת נעדרת מהכתבה ב-Politico שמהללת את היכולות של רובוטים חברתיים למלא את המחסור ההולך וגדל של מורים. לפי הכתבה:

With the United Nations predicting a global teacher shortage of around 70 million by 2030, so-called Socially Assistive Robots — which aim to interact with people in emotional or intellectually helpful ways — may be among the most viable ways to help these groups develop and catch up with peers.

אם זה אכן פתרון למחסור במורים, קשה לבוא בטענות כלפיו. כמו יזמים רבים אחרים, בראזל רואה פוטנציאל גדול ברובוטים, אבל היא איננה תואמת את הדפוס של היוזם שרואה במערכת החינוכית בור ללא תחתית שממנו אפשר לשאוב כסף. לכתבה יש, אמנם, ריח של פרסומת, אבל יש בה גם נסיון להבחין בין היזמים שמזהים הזדמנות להרוויח לבין בראזל שלפי הכתבה שמה דגש ב:

“design justice” and “AI that helps promote human flourishing.”

גרין מביע ספקנות זהירה כלפי המיזם הזה. אפילו אם הוא למוד נסיון מיוזמות דומות, הוא איננו רוצה להשמע ציני כלפי מיזם שלפחות לפי הכתוב ליבו במקום הנכון. את המאמרון שלו הוא מסכם בנימה אמביוולנטית:

Like the vast majority of ed tech stories, this one is aspirational–dreaming as marketing, prognostication as advertising. It sure would be great if more ed tech was about things we can actually do to help educate children and less about fantasies about products we might be able to move, someday, if we can just convince people they’re inevitable.

גם אם על פי רוב נדמה שבבלוג הזה אני רק משמיע ביקורת כלפי התקשוב החינוכי בגלגולו הנוכחי אני בכל זאת שמח לשבח יזמויות ראויות. במקרה הזה אני מבין את האמביוולנטיות של גרין ומזדהה איתה. אני בוודאי אינני רוצה לקטול משהו שיכול לקדם את הלמידה ולעזור לרבים שאינם זוכים להזדמנויות למידה נאותות. ובכל זאת, משהו בכתבה איננו משכנע אותי. כך גם אצל לארי פרלזו (Larry Ferlazzo), בלוגר ותיק מאד בתחום התקשוב החינוכי שרואה חיוב רב בכלים דיגיטליים בחינוך. בציוץ תגובה לציוץ של גרין בו הוא פרסם את הכתבה ב-Politico (והשיב בשלילה על שאלה אשר בכותרת), פרלזו צייץ:

This is so ridiculous. And it sounds like they want to test them on refugees who have arrived in the US. Keep these tech bros away from our schools!

זאת גם היתה התגובה הראשונית שלי. על אף הכוונות הטובות, אני חושש שיותר מאשר הרובוטים האלה יסייעו ללמידה, הימצאם בכיתה יפגע בה. כמו פרלזו, אין לי ספק שהדיגיטליות כן יכולה לקדם את הלמידה, אבל יש משהו צורם בכתבה, אפילו אם קשה לפקפק בכוונות הטובות של בראזל. על אף הספקנות, קשה לפסול את הנושא. הוא דורש בחינה נוספת. בגלל זה סימנתי את הכתבה בסימניות שלי, אם כי לא הרגשתי צורך לפרסם עליה משהו כאן … עד אשר קראתי כתבה מהשבוע ב-EdSurge בה אנחנו למדים (אם לא ידענו את זה קודם) שחלום הרובוטים בכיתה שריר וקיים, ורק מחכה לטכנולוגיה המתאימה.

הכתבה מדווחת על מספר פרויקטים לימודיים שנעזרים ב-generative AI, אותה טכנולוגיה שנמצאת מאחורי ChatGPT. מתואר בו מיזם של בית תוכנה שממיר חומרים כתובים – ספרי עיון, דפי ויקיפדיה, רישומים של המורה – לסרטוני אנימציה “at the push of a button”. מסבירים לנו שההמרה הזאת תוביל ללמידה מפני ש:

Lots of surveys out there show that the latest generation prefer to learn through video, through YouTube and TikTok.

בנוסף, וכנראה ברוח התקופה, החברה גם יוצרת אווטרים שמותאמים לחומר הנלמד, והאווטרים האלה יציגו את הסרטונים לתלמידים (כנראה מפני שתלמידים בוודאי מעדיפים ללמוד מדמות היסטורית וירטואלית מאשר ממורה רגיל). כלים כמו ChatGPT באמת מחוללים פלאים (אפילו אני מודה בזה), והפקת סרטוני אנימציה מטקסטים בהחלט עושה רושם של משהו מאד מרשים. אבל לא ברור עד כמה זה באמת מקדם את הלמידה. נדמה שהמנכ”ל המתואר בכתבה, ובוודאי אחרים כמוהו, עדיין מאמינים שיש יצור כזה “יליד דיגיטלי”. בנוסף, אין פסול ב-edutainment, אבל הוא רחוק מלהיות דבר חדש, ובמהלך השנים התגלו בו בעיות רבות. בדיקה של הבעיות האלו על ידי יזמים חינוכיים למיניהם לפני שהם מביאים את מיזמיהם לשוק לא היתה מזיקה.

להבדיל מבראזל, הצד הערכי והחברתי של הרובוטים החינוכיים האלה איננו מעסיק את היזמים האלה. וזה החלק הבעייתי – החיבור בין מיזמים מהסוג הזה לבין הרצון להחליף מורים מטעמים כלכליים. לא בכדי שם הכתבה ב-EdSurge הוא:

AI Tools Like ChatGPT May Reshape Teaching Materials — And Possibly Substitute Teach

וכאן נמצא החיבור לכתבה ב-Politico, ולביקורת כלפיה שגרין ופרלזו משמיעים. גם אם נקודת ההתחלה היא גיוס הטכנולוגיה לשרת את תהליכי הלמידה ולענות על צורך, החלום שהטכנולוגיה תחליף את המורה איננו מאחר להגיע. לזכותו של EdSurge ייאמר שהכתבה מביאה דברי ביקורת כלפי הרעיון של החלפת המורה בכלים מבוססי בינה מלאכותית. בין היתר מצטטים בה את ניל סלווין (Neil Selwyn), פרופסור לחינוך באוניברסיטה אוסטרלית, ודמות מאד מוכרת בתחום התקשוב הלימודי והביקורת כלפיה. סלווין מבהיר:

This tech makes the familiar claim that it is not looking to replace the teacher—that it will free teachers up to concentrate on high-level work with individual students. We know that this rarely turns out to be the case.

סלווין מוסיף שעיקר השיווק של כלים כאלה איננו מדגיש ערך חינוכי כלשהו, אלא את החסכון בכסף, וזה מה שמדבר אל המפקחים והמנהלים שישמחו לאפשר לטכנולוגיה “ללמד”. ההמשך ברור – כאשר הטכנולוגיה מלמדת אין צורך במורים, אלא רק בשמרטפים שדואגים לסדר ולשקט בכיתה. וכך, מה שהתחיל כשאלה יחסית תמימה – שאלה שאפילו עלתה מתוך רצון אמיתי להעניק אפשרויות לימודיות לרבים – הופך למציאות, אבל למציאות שבה ספק אם יש למידה של ממש לצידה.

תגובה אחת בנושא “תהליך שמתחיל בכוונות טובות”

  1. הרבה לחדש אין לי אבל אני מרגיש צורך לשוחח בעניין.
    מכונות מלמדות זה חלום עתיק. סקינר לפני 70 שנה בנה כאלו. והיינו עדים אחר כך לתוא”ם שיושמה בארץ בשנות ה-70 שמבוססת על למידה סקינריאנית. הכיוון הזה לא המריא גם כש20 שנה אחר כך שולבו במערכות יכולות מולטימדיה גבוהות. להגנת הכשלון חשוב להדגיש שקשה למצוא משהוא טכנולוגי ברור אחר שפרץ את מערכת החינוך.
    אבל אולי הבוטים החכמים יאפשר לקדם את עניין הלמידה העצמית. אני לומד עכשיו את שפת ה-SQL לבד באמצעות תוכנה שמלמדת (DATA CAMP). לא חכמה במיוחד אבל מספיק טובה לבדוק כיצד אני פותר את התרגילים. החלוקה של החומר לפיסות קטנות, היכולת לתרגל ולקבל משוב עם השילוב קטעי הרצאות וידאו קצרים (דוגמת המוקים שאנו מכירים) הינו יעיל מאוד ומבחינתי עדיף על למידה בקורס פרונטלי. כך שייתכן שבוטים חכמים יותר ינעימו וייעלו עוד יותר את הלמידה. זה נראה כרגע יותר כעוד צעד קדימה (אני מקווה) באותו כיון שלא פרץ מאשר קפיצת מדרגה משמעותית. יחד עם זאת, המוקים בלי הרבה חכמה מלאכותית הרחיבו ושפרו מאוד את אפשרויות הלמידה לפחות של חלק מסויים של האנשים. הבוטים יכולים להעמיק ולהרחיב עוד יותר. מפה ועד ליישום ומימוש בבית ספר הדרך נראית ארוכה ארוכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *