מפי עוללים …

ידוע לי היטב שיותר מדי ממה שמתפרסם כאן עוסק בביקורת. מה לעשות, כבר מזמן ההתלהבות מכלים דיגיטאליים בחינוך פנתה את מקומה לגישה מפוקחת יותר, ועיניים פקוחות רואות פגמים רבים. אבל לא נעים תמיד להתלונן ולמצוא את המגרעות. אם יש משהו חיובי, רצוי להבליט אותו. וזה מביא אותי לסיפור מעודד מהחודש האחרון.

כמו יותר מדי סיפורים מעודדים, הסוף אמנם מעודד, אבל התחלתו מצליחה לעצבן, או לפחות גורמת לאדם להגיד לעצמו שאין חדש תחת השמש – חברות גדולות יכולות לעשות ככל שעולה על רוחן. Scholastic הוא המו"ל והמפיץ הגדול ביותר של ספרי ילדים בעולם. הוא מפיץ ספרי לימוד, ספרי קריאה, עיתונים המותאמים לכיתות שונות, ועוד הרבה. הוא גם עורך תחרות די יוקרתית לתלמידים בין כיתות ז' – י"ב שיוצרים מגוון תוצרים (כתבה, כרזה, קומיקס) במספר די רחב של קטגוריות, ביניהם ה-Civic Expression Award שמזמינה תלמידים לתת ביטוי של:

a vision of the society they are working to build, one that exemplifies democratic values and that allows all voices and viewpoints to be heard and respected.

רצוי להוסיף שבאתר התחרות יש גם הסבר מאד מפורט על מהו פלגיאט והצורך להמנע ממנו. ההסבר הזה מכיל תיאור מאד ברור של זכויות יוצרים והצורך לשמור עליהן. ואין ספק שאנשים ב-Scholastic יודעים מהן זכויות יוצרים. הרי בדף באתר התחרות, תחת הכותרת "Participation Terms", מופיע מסמך של כ-1350 מילים בו אנחנו למדים שהתלמיד המגיש עבודה לתחרות וגם הוריו והמורה שלו מסכימים ש:

The student irrevocably grants an assignment transferring to the Alliance for Young Artists & Writers, Inc. (“Alliance”) all right, title, and interest (including all copyrights) in and to the submitted work (“Work”), such that the Work, and all rights relating to the Work, shall be the exclusive property of the Alliance, subject to (a) the student’s non-exclusive license, hereby granted, (i) to maintain and make limited display and distribution of a copy of the Work as part of the student’s portfolio solely for purposes of identification and reference to the student’s body of works, and (ii) to submit a copy of the Work for consideration for other scholarships, awards, and recognitions, and (b) such other licenses and authorizations as the Alliance may, in the exercise of its sole discretion, grant to the student upon the student’s written request.

הלשון המשפטית היבשה הזאת היא מהסוג שעליו מבוגרים שמחים לדלג, לא כל שכן תלמידים. סביר להניח שאנשי Scholastic מצפים שתלמידים שמשתתפים בתחרות לא יקראו את הדף הארוך הזה. הרי, מי קרוא את האותיות הקטנות? אבל מי שכן יקרא יבין שיש כאן ויתור גורף של הסטודנט על זכויות היוצרים של היצירה שלו. אבל שוב, מי קורא את דפי התנאים האלה?

דווקא תלמידה בכיתה ח' כן קראה, והתנאים האלה לא מצאו חן בעיניה.

בכתבה ב-BoingBoing סשה מתיוז (Sasha Matthews), תלמידה בכיתה ח' בבית ספר ציבורי בניו יורק, כותבת שהיא התכוונה להגיש עבודה שהיא הכינה בתחרות. כך היא התכוונה, עד לרגע שהיא עיינה בסעיף של הקניין הרוחני. החלק הזה גרמה לה לשנות את דעתה. על החלק הזה אשר בהסכם היא כותבת:

That means that the copyright for whatever the applicant submitted is fully transferred to Scholastic. In other words, if a student who applied for an award tries to print or publish their own work without saying "Property of Scholastic Inc.," Scholastic can sue. In addition, Scholastic can publish the applicant's work and sell it without giving the applicant, the original creator, any of the profits.

משום מה, אני מתרשם שסשה מתיוז לא רכשה את מיומנות הנבירה לעומק במסמכים כמו זה שבאתר התחרות בבית הספר שלה, וחבל. זאת מיומנות חשובה במכלול הכישורים שמרכיבים "אזרחות הדיגיטאלית" וראוי שבתי הספר יילמדו אותה (אם טעיתי, והיא כן למדה מהמורים שלה, אני מתנצל בפניהם). אבל היא כן נברה, ובמידה לא קטנה עשתה בית ספר ל-Scholastic. באמצעות חשבון ה-Twitter שלה היא סיפרה את הסיפור שלה, והציוץ שלה הופץ הלאה. (יש טעם להוסיף שמתיוז איננה תלמידה אלמונית. יש לה אתר פעיל ובינואר השנה היא השיקה את ספר הקומיקס הרביעי שלה. כבר שנה יש ערך עליה בוויקיפדיה.)

חברות גדולות אינן אוהבות סיקור תקשורתי שלילי, ולכן ההמשך, בנוסף לכך שהיה צפוי, היה ממש מהיר. המאמר של מתיוז התפרסם ב-BoingBoing ב-8 לפברואר, ודרך כלים חברתיים שונים הוא זכה להפצה די גדולה. ב-16 לפברואר מתיוז פרסמה בחשבון ה-Twitter שלה שפנו אליה מ-Scholastic ומסרו לה שבכוונתם לערוך מחדש את תנאיי ההשתתפות לפני התחרות של השנה הבאה. ב-20 לפברואר דוג לוין (Doug Levin) דיווח בבלוג שלו שהוא פנה ל-Scholastic עם בקשה שהחברה תאשר את הכוונה הזאת, והוא קיבל בחזרה ידיעה לפרסום של החברה שאכן מצהירה על כך.

אפשר, כמובן, לקוות (ואף לצפות). אבל מעבר לכך, צריכים להתרשם מהיוזמה של תלמידה צעירה – מהנכונות שלה לנבור בפרטי ההסכם, ולהילחם במה שבאופן כל כך ברור מהווה הפרה של הזכויות הבסיסיות שלה. הפרויקט שמתיוז התכוונה להגיש לתחרות היתה ציורי קומיקס של אנשים מן השורה כגיבורי על. שם הפרויקט – Everyday Superheroes. מתברר שגם היא אחת מהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *