בהרצאה שלו פוסטמן מונה חמישה “רעיונות” בנוגע לשינוי טכנולוגי. כל אחד מהם צריך, גם היום, לעורר אצלנו הרהור לגבי המקום שהטכנולוגיות שלנו תופסות בחיינו. לקראת סוף ההרצאה שלו פוסטמן מונה את כולם, יחד עם טיפת הרחבה:
And so, these are my five ideas about technological change. First, that we always pay a price for technology; the greater the technology, the greater the price. Second, that there are always winners and losers, and that the winners always try to persuade the losers that they are really winners. Third, that there is embedded in every great technology an epistemological, political or social prejudice. Sometimes that bias is greatly to our advantage. Sometimes it is not. The printing press annihilated the oral tradition; telegraphy annihilated space; television has humiliated the word; the computer, perhaps, will degrade community life. And so on. Fourth, technological change is not additive; it is ecological, which means, it changes everything and is, therefore, too important to be left entirely in the hands of Bill Gates. And fifth, technology tends to become mythic; that is, perceived as part of the natural order of things, and therefore tends to control more of our lives than is good for us.
זאת אשליה מסוכנת לחשוב אחרת, אבל רבים שעוסקים בתקשוב בחינוך בכל זאת עושים זאת. משום מה אנחנו הולכים שבי אחרי כל המצאה טכנולוגית חשדה שענקים טכנולוגיים, או חברות הזנק, מבטיחים לנו תביא ישועה לחינוך, מבלי לשאול אם ה-“חינוך” שאליו הם מתכוונים הוא אותו “חינוך” שאליו מתכוונים האנשים שבאמת עוסקים בתחום. הנטייה לאמץ את ההבטחות האלו היא דווקא דוגמה להענקת מעמד של מיתוס לטכנולוגיה שפוסטמן מציין, ואולי מיותר להוסיף שלעתים קרובות מדי המעמד שהטכנולוגיה זוכה לו מעוור אותנו לעובדה שדווקא החינוך לפעמים נמנה בין המפסידים.
ואולי חשוב ביותר, פוסטמן מדגיש שעלינו להבין את ההשפעות של טכנולוגיות מהעבר על התרבות כדי שנוכל לשמור על עין ביקורתית כלפי הטכנולוגיות של היום:
One might say, then, that a sophisticated perspective on technological change includes one’s being skeptical of Utopian and Messianic visions drawn by those who have no sense of history or of the precarious balances on which culture depends. In fact, if it were up to me, I would forbid anyone from talking about the new information technologies unless the person can demonstrate that he or she knows something about the social and psychic effects of the alphabet, the mechanical clock, the printing press, and telegraphy. In other words, knows something about the costs of great technologies.