פעם בשבוע אני מתייצב אצל ידידה בת כמעט 80 כדי לעזור לה להפוך את המחשב ואת האינטרנט לידידים שאליהם היא יכולה לפנות במגוון מצבים. המיומנויות שהיא רוכשת אינן באות לה בקלות, אבל בזכות רצון והתמדה (ומנה גדושה של תבונה) היא מצליחה להתקדם יפה. היא שולחת דואר בקלות (צירוף מסמך עדיין קצת קשה לה), כותבת וגם עורכת מסמכי Word די בהצלחה, סורקת צילומים ומבצעת עליהן פעולות עריכה בסיסיות, ועוד. אם היא לא משתמשת בהן, היא לא תמיד זוכרת את מה שהיא למדה, אבל באופן כללי היא מנסה ללמוד רק מה שהיא חושבת שהיא צריכה.
לאחרונה ידידתי קראה את ספרו החדש של חיים באר, “אל מקום שהרוח הולך“. תוך כדי הקריאה היא הבינה שעל מנת להבין את הספר לעומקו, יהיה עליה להכיר מספר מונחים ולזהות מספר דמויות מהחסידות, להבין מספר אמירות בארמית, ועוד. היה לה ברור שהיא יכולה לפנות לאינטרנט כדי למצוא את המידע שהיא מעוניינת למצוא, והיא לא היססה לעשות זאת. כאשר היא נתקלה במונח או בדמות לא ברורים בטקסט היא רשמה אותם לעצמה, ובהמשך ערכה חיפושים למצוא את המידע הדרוש. יחסית מהר היא מצאה מספר אתרים שבהם ריכוז של מידע על הנושאים הקשורים לספר, והיא סימנה את אלה בסימניות שלה. היא פנתה לאתרים האלה כשבהמשך הקריאה האבל גם ברור לה שאתרים של אנשים אחרים שעוסקים באותו נושא שמעסיק אותך יכולים לקצר את הדרך.יא נתקלה במונחים נוספים שהיא לא הכירה. לא מדובר רק באיתור מידע – היא ערכה מסמך Word עם המונחים והאישים שעליהם היא רצתה ללמוד, ולתוכו היא הדביקה את ההגדרות או את ההסברים של המונחים שהיא מצאה.
היא מודעת לכך שעם קצת יותר מאמץ וארגון, המסמך שהיא בונה יכול ללוות לא רק את הקריאה של עצמה, אלא יוכל להקל על אחרים שמבקשים להעמיק את ההבנה שלהם בספר. מסמך ציבורי ברשת שמכיל את כל ההגדרות וההסברים שהיא מצאה – אם מסודר לפי העמוד בספר שבו כל ערך מופיע, ואם בסדר אלפביתי – בוודאי ישרת את הקריאה של אחרים. מהגלישות שלה ברשת היא יודעת שלא כל המידע שהיא מעוניינת בו מסודרת כפי שהיא רוצה למצוא אותו, ואין מנוס מלערוך מספר חיפושים למצוא דברים. אבל גם ברור לה שאם אפשר למצוא אתרים של אנשים בעלי תחומי עניין כמו שלך, אפשר לקצר את הדרך. אולי בגלל זה, ובגלל ההצלחות שהיו לה בהגעה למידע באתרים של אחרים, ידידתי היתה מוכנה לבנות מאגר מונחים לספר של חיים באר, אם מיומנויות התקשוב, והכוחות שלה, היו מאפשרים זאת. יכול להיות שככל שהמסמך הפרטי שלה יתפח (אם היא תתמיד בו) היא תרגיש שהוא ראוי לפרסום. ואולי מישהו אחר שקורא את הספר יערוך מסמך דומה.
היום, עם הכלים שעומדים לרשותנו, לא קשה מדי להכין ולפרסם מסמך כזה (אפילו אשה בת 80 יכולה לעשות זאת). וכולנו נזכה בשיעור בשיתוף – אחת המיומנויות החשובות של ימינו.