ממבטם של סטודנטים, בעיית מטלות הכתיבה היא פשוטה: צריכים לכתוב (ותוך כדי כך לשמור על כללי כתיבה נכונים, ונוקשים). אבל אפשר להגיד שזאת בעיה נקודתית עבור כל סטודנט ומשימות הכתיבה היחסית מעטות שהוא מקבל. ממבטם של המורים, מדובר בבעיה מצטברת. מארק שרמיס, דיקן הסטודנטים של בית הספר לחינוך של האוניברסיטה של אקרון (במדינת אוהיו), מתאר את ממדי הבעיה:
אם אתה מורה בתיכון ואתה נותן מטלת כתיבה, תלך הביתה עם 150 מאמרים ותצטרך עזרה.
הוא יכול לנתח מאמר בתוך שניות ולזהות שגיאות איות, דקדוק, ארגון ותכונות אחרות כמו גם לעודד את התלמידים לבצע תיקונים. התוכנה סורקת מילות מפתח ומנתחת דוגמאות סמנטיות, ופירסון מתפארים בכך שהיא “יכולה ‘להבין’ את המשמעות של טקסט בדיוק כמו קורא אנושי”.
ג’ן אמר שהוא חושש שתלמידים יוותרו על הניסיון ליצור מטאפורה יפיפיה או אנלוגיה מלאת מחשבה עליה לא חשבו מעולם אם הם ידעו שהמאמרים שלהם לא נקראים, אלא נסרקים במשך שניה על ידי תוכנת מחשב. “אני רוצה לדעת שאני כותב לקורא אמיתי, בשר ודם, שמתרגש לשמוע את המילים שעל הדף”, אמר ג’ן, “ואני בטוח שכך מרגישים גם ילדים”.
בימים האחרונים גם אודרי ווטרס התייחסה לנושא הזה (איזה מזל שהפעם בדקתי את הבלוג שלה לפני הפרסום). היא מקשרת לכתבה ב-Inside Higher Ed על הנושא, וגם למחקר של שרמיס שכנראה מראה באופן משכנע שהמחשב מסוגל לבדוק כתיבה של סטודנטים לא פחות טוב מאשר מורה (הפעם לא קראתי את הכל). לווטרס נסיון בהוראת הכתיבה (ברמה אקדמית) והיא מבינה שרצוי להקל על המורים:
And oh, the labor. Grading essays – whether in comp or in other writing-heavy classes – is incredibly time-consuming. That makes the move to robot graders one of efficiency, time- and cost-savings. Grading essays is also incredibly grueling intellectually, I’d argue, as giving meaningful feedback on student writing (and by extension on student thinking) is hard work.
College-level writing requires critical reading. It requires critical thinking. It requires tackling a “question at issue” for the community you’re a part of – whether that’s the class or the university at large. It requires thinking about assumptions – of the writer and the reader. It requires taking the reader carefully through the logic of the argument, building connections throughout the essay so that a writer’s claims are supported by reasoning throughout. It means revising. It means rethinking. It means rewriting. It is a process, not a product.
לקראת סיום מתבקש לכתוב משהו כגון: סביר להניח שכאשר כלים לבדיקה רובוטית של הכתיבה של סטודנטים ייכנסו לשימוש, הסטודנטים ימצאו דרכים ליצור יישומים שיכינו את הכתיבה שלהם באופן אוטומטי. הבעיה של משפט כזה נמצאת בקביעת הזמן. כתבתי בלשון עתיד, אבל צריך היה לעשות זאת בלשון עבר. עוד ב-2005 שלושה סטודנטים ב-MIT תכנתו מחשב לחבר מאמר מדעי. באמצעות המחשב הם “כתבו” שני מאמרים מדעיים באמצעות שליפת מילים מתוך מאגר מילים “מדעיות” שהם בנו ושילובן לתוך מחולל משפטים ופיסקאות ששמר על כללי התחביר. כפי שהסביר אחד הסטודנטים:
We were tired of getting these e-mails from these conference people, so we thought it would be fun to write software that generates meaningless research papers and submit them.
המאמרים של הסטודנטים היו, בסך הכל, מתיחה. בדרך כלל נהוג להסביר את ההצלחה שלהם בנכונות של רבים בקהילה המדעית להתרשם מדברים שנשמעים נכונים, גם אם הם בסך הכל ג’יבריש. אבל מי יודע – אולי דווקא גם הסטודנטים נפלו בפח, והמאמר שלהם התקבל לכנס מפני שהוא לא רק נוצר, אלא גם נבדק, באמצעות מחשב, והמחשב הוא זה שהסיק שהכל תקין.
שלום אני חן סטודנטית לחינוך וחברה שנה א', אני מסכימה עם דבריך אני חושבת שכיום חלק מהמרצים מנחים את הסטודנטים איך לגשת לחיפוש חומרים לעבודה ואיך בכלל צריכה להראות עבודה אקדמית, כשאני מתחילה לעשות עבודה אני באמת משקיעה אחר חיפושים לחומרים מתאימים לעבודה ולבניית העבודה, אני לא רואה סיבה שהמרצים ייעזרו בגופים טכנולוגיים על מנת להקל עליהם בבדיקת העבודות, בנוסף אני חושבת שכמו שהסטודנטים משקיעים בכתיבת העבודות וכמו שכתבת אנשים כותבים מפני שהם מצפים ואפילו רוצים שמישהו יקרא את מה שהם כתבו, כך גם המרצה צריך להשקיע בבדיקת העבודות, כיום למרצים רבים יש עוזרים שמסייעים להם בבדיקת העבודות וכך למעשה הם מצליחים להקל עליהם וגם להגיש ציונים בזמן.
אני רוצה גם להתייחס לנקודה שבדיקה רובוטית מעבירה לסטודנט מסר שהוא מגיש עבודה רק לשם קבלת ציון, אפשר לומר שישנם סטודנטים לא מעטים שמגישים את העבודה כי צריך והציון למעשה הוא החותמת הסופית, ולא באמת משנה להם מי יבדוק את העבודה מה שחשוב הוא הציון הסופי. כיום אפשר לראות את התופעה שסטודנטים מזמינים עבודות דרך אתרי אינטרנט ואנשים שעוסקים בזה, ניתן לשים לב שגם הסטודנטים לא ששים מכתיבת העבודה.
לעומת כתיבת העבודות, כתיבה ברשתות חברתיות וצ'ט כמו שכתבת היא יותר ידידותית ונעימה אנשים כותבים מתוך צורך ובעיקר על דברים שהן אוהבים ומתעניינים, לא הופתעתי לראות שמחקרים גילו שישנה פריחה בכתיבה, אך מצד שני מחקרים שונים מראים לנו שבעקבות התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות פוחתת התקשורת הישירה בין בני אדם, השאלה מה באמת יותר חשוב לנו תקשורת ישירה או יכולת הכתיבה של האדם שהיא גם כלי לתקשורת.