כאשר כותרת מהניו יורק טיימס –
In Study, Online Education Beats Classroom – הופיעה בקורא ה-RSS שלי הבקר היה צפוי שמיד אקליק כדי לקרוא במה מדובר. אבל לא ציפיתי שאגלה שמדובר במחקר שנערך תחת חסות משרד החינוך האמריקאי שעליו
כבר כתבתי לפני חודש וחצי. טיפה מוזר לי שכתבי הטיימס לענייני חינוך מצאו את המחקר הזה רק עכשיו, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. כאשר המחקר התפרסם יחסית מעטים בבלוגוספירה החינוכית התייחסו אליו. לאור העובדה שבלוגרים שעוסקים בתקשוב בחינוך מעוניינים להבליט התייחסויות חיוביות לתקשוב וללמידה מקוונת, ההתייחסות הדלילה הזאת היתה טיפה מוזרה. אפילו אלה שכן הזכירו את המחקר לא התרגשו במיוחד.
ג’ורג’ סימנס, למשל, הקדיש רק פיסקה קצרה לדיווח על המחקר, וציין:
The questions we ask in research are sometimes more interesting than the findings…
הכתבה בטיימס די קצרה, ואיננה מעמיקה. אין בה טענה שלמידה מקוונת מהווה מהפכה חינוכית. אולי אפילו ההפך. מצוטט בה האחראי ללימודים מקוונים באוניברסיטה באריזונה, אדם שבהחלט מעוניין לקדם קורסים כאלה, המודה שנכון להיום הפדגוגיה בקורסים האלה די סתמית:
Universities – and many K-12 schools – now widely use online learning management systems, like Blackboard or the open-source Moodle. But that is mostly for posting assignments, reading lists, and class schedules and hosting some Web discussion boards.
לצערי, הערכת המצב הזאת נראית לי די אמינה. ואם חלק ניכר מקורסים מקוונים אינם מנצלים את התקשוב בדרכים מקוריות, יש טעם לשאול למה המחקר מגלה שתלמידים וסטודנטים לומדים בהם (טיפה) טוב יותר. כאשר כתבתי על המחקר הזה לראשונה הדגשתי שתי נקודות – בלמידה המקוונת הזמן שהלומד מקדיש למפגש אישי עם חומרי הלמידה כנראה גדול יותר מאשר בקורס פנים אל פנים, ובנוסף, קורסים כאלה מכילים מרכיבים של חשיבה רפלקטיבית שעוזרים לסטודנטים להפנים את הנלמד. הנקודות האלו זוכות רק לרמז בכתבה בטיימס, ובעצם אין בה ממש הסבר לנתונים שבמחקר.
אבל הסבר זה או אחר חשוב פחות מאשר העובדה הפשוטה שכתבה כזאת מופיעה בניו יורק טיימס. אינני יודע למה הבלוגוספירה החינוכית לא הגיבה בהמונים לכתבה, אבל אין ספק שכתבה אחת בניו יורק טיימס מפיצה את המסר לציבור הרחב הרבה יותר טוב ממספר בלוגים. תוך יום היו יותר מ-70 תגובות לכתבה באתר הטיימס. לעתים קרובות התגובות לכתבות בענייני חינוך בעיתונות הכללית רדודות לדמי. הפעם התרשמתי מרמתן. הדיון שהתנהל בתגובות היה ער מאד, והרוב המכריע של התגובות היו ענייניות ושקולות. מעניין לציין שכמעט 20% מהמגיבים ציינו שהמחקר איננו בהכרח מצביע על הישגים בלימודים בעקבות הלמידה מקוונת, אלא שאולי מראש האוכלוסיה שבוחרת ללמוד בקורסים מקוונים מורכבת מאנשים בעלי נטייה להשקיע יותר בלימודיהם. כפי שכותב מגיב אחד:
Isn’t it a self-selecting group that would want to learn online? Could this be a reason why those taking online courses do better? There’s a certain drive and motivation necessary to force yourself to learn something you don’t have to.
ואפילו אם זה נכון (ויש בטענה הזאת לא מעט הגיון), טוב שהממצאים של המחקר הזה מגיעים לקהל רחב. ככל שמידע על הכדאיות של למידה מקוונת זוכה לחשיפה רחבה, צורת הלמידה הזאת תוכר יותר ויותר כאופציה לימודית לגיטימית.
עדכון:
רגעים ספורים בלבד אחרי פרסום המאמרון שמתי לב שאתר כלכליסט מתייחס למחקר הזה, והגיע אליו דרך הכתבה בניו יורק טיימס. בכלכליסט התייחסות מעניינת שמתמקדת בפער ההולך וגדל בין אלה שיכולים ללמוד בצורה מקוונת, לבין אלה שנדונים להמשיך ללמוד בשיעורים פרונטאליים בבתי ספר שהם פחות מוצלחים. יש כאן בעיה אמיתית, אם כי היא איננה קשורה ישירות למחקר עצמו.
Post Views: 133
אכן ידיעה מעניינת :-)
אגב,
הגיע הזמן שתתחיל לכתוב בשביל הפוסט !