בין שתי ערים

שתי כתבות, שהתפרסמו באותו היום, משקפות באופן די זועק הבדלים בגישות חינוכיות כלפי טכנולוגיות “חדשות”. ב-CNN (ובמקורות נוספים) קראנו שכמעט הושגה פשרה במשבר סביב הכנסת טלפונים סלולאריים לתוך בתי הספר בניו יורק:

After months of outrage over a ban on cell phones in the nation’s largest school system, officials are now signaling that there may be room for compromise.

They are exploring whether to install special lockers outside schools to store the devices, a development that delayed recent court arguments on the ban.

אולי קשה להאמין, אבל הנה, הדברים כתובים באופן די ברור. עד היום, אסור לתלמידים בבתי הספר של ניו יורק להביא טלפונים סלולאריים איתם לבית הספר. מפני שברור לכולם שלתלמידים יש טלפונים כאלה, בודקים את האפשרות שאלה יינעלו מחוץ לבית הספר במשך שעות הלימודים.

לעומת ניו יורק, בסיאטל וושינגטון, בבית ספרו של טים לאואר (בית ספר יסודי), היחס שונה מאד. לאואר, המנהל, מדווח על כך שהוא ראה תלמידים בבית הספר שלו מתקשרים להוריהם ומקבלים מהם הודעות SMS. בעקבות המקרים האלה הוא מתייחס לנושא באופן כללי:

I already have teachers using cell phones to call parents and or have students call parents regarding homework of forgotten band instruments. (This in a school where we have only 3 outside lines and none of them available from a teacher’s classroom…) I think it is only a short time before my teachers realize that by using some pretty unobtrusive (email to SMS gateways…) tools they will be able to connect with their students/families to remind them of assignments or inform them of events related to class work. I must say I’m very proud of my staff. They embrace the change because many are parents themselves, and they see the benefit of this type of communication. Of course there will be issues and concerns, but there are with just about anything. Teach responsible use and deal with those that are irresponsible just as you would do with any other rule or procedural violation. I’m also proud of my students. To date we have not had any issues with inappropriate mobile phone use.

אין ספק שתנאיי הפתיחה בשני המקומות שונים מאד, ומה שקל וטבעי בסיאטל לא יכול להיות מובן מאליו בניו יורק. ובכל זאת, קשה לחשוב על התייחסויות קוטביות יותר. מצד אחד עיר המשדרת לתלמידיה שהחיים שלהם נעצרים כאשר הם נסנסים דרך שערי בית הספר, ומצד שני, עיר שכנאה מבינה שתלמידי בית הספר צריכים ללמוד להשתמש בטכנולוגיות חדשות (אם אפשר לקרוא לטלפון סלולארי “חדש”) ורווחות, ומעודדת את המורים לשלב את הטכנולוגיות האלו בעבודה החינוכית שלהם.

רק כאשר לא רק יהיה מותר להכניס את הטלפון לתוך בית הספר, אלא גם ימצאו דרכים להעזר במכשיר הזה בתהליך הלמידה, נוכל להגיד שהחינוך שלנו מתחיל להבין את המשמעות של לחיות במאה ה-21.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *