כאשר ה-"מיידי" הוא דווקא די ישן

כפי שדיווחתי כאן לפחות פעם בעבר, הבלוג של ג'ודי בראק עוסק בשימוש בטלפונים סלולאריים בתהליך הלמידה. אני משוכנע שלכלים האלה פוטנציאל עצום בחינוך, ולכן אני עוקב אחר הבלוג שלה, והרעיונות המעניינים שהיא מעלה, אפילו אם פעמים רבות מדי אני חש שבראק מתלהבת הרבה מעבר למוצדק בעניינים שעליהם היא כותבת. פעמים רבות, התפתחויות שנראות לי די בנאליות נחשבות אצלה לדבר הגדול הבא. וכך קרה הפעם.

בראק כותבת על שרות חדש של גוגל – Goog-411. מדובר בשרות לטלפונים סלולאריים. מחייגים את המספר, מציינים את מקומך הגיאוגרפי (בתוך ארה"ב וקנדה) וגם את השרות המבוקש (הדוגמה של בראק היא "פיצה") ומקבלים רשימה של עסקים שמספקים את השרות המבוקש באותו איזור גיאוגרפי. בוחרים מהרשימה אחד מאלה, וגוגל מחבר אותנו אליו טלפונית. בראק מתלהבת ומיד מוצאת שימוש חינוכי:

Educators could think of GOOG-411 as a model for a learning network synapse/node. With a future edu-service, could a student input a query for current data for oceanography, astronomy, electoral polling — any of many location based subjects — and get the current data as quickly as Google now delivers your pizza? Sure. Somebody just needs to do it.
קשה לי להבין כיצד השרות המסחרי הזה של גוגל יתפתח להיות שרות חינוכי. כבר היום החיפוש בגוגל, או דרך מחשב נייח, או דרך טלפון סלולארי, מהר מאד – בוודאי מהר יותר מאשר הזמן שדרוש לקבל פיצה. ולא ברור למה המיקום הגיאוגרפי, שהוא חלק מרכזי בשרות Goog-411, נחוץ בתנאיי למידה. נכון, אם אנחנו זקוקים למידע אסטרונומי יש טעם לקבל את המידע הזה מותאם לשמיים שמופיעים מעל המיקום הגיאוגרפי הספציפי שלנו. אבל במקרה הזה המיידיות לא נראית לי נחוצה, ואילו מסך גדול כן נחוץ. לכן לא ברור שהשרות מתאים לצרכים חינוכיים. אין לי ספק שמדובר בשרות נחמד, אבל ההתלהבות כלפיו נראית לי מוגזמת למדי.

אבל יכול להיות שגם בראק לא מתלהבת עד כדי כך מהשרות הזה. היא הרי כותבת שמדובר בשרות חדש, אבל גוגל כבר השיקה אותו לפני יותר משנה. יתכן שיותר מאשר היא רצתה ליידע את קוראיה על כלי חדש, היא פשוט חששה שהבלוג שלה רדום מדי במשך חופשת הקיץ. יכול להיות שכדי להתגבר על השקט הזה, היא נברה לתוך מאגר הנושאים שעליהם היא דילגה, מפני שהם לא נראו לה עד כדי כך מעניינים, ושלפה ממנו משהו. מבחינתי, לא הייתי כועס עליה אם היא פשוט היתה נהנית מהחופשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *