לפני כחצי שנה, בחודש מרץ, בתגובה לכתבה שהופיעה באתר Getting Smart, כתבתי כאן על השימוש ב-NFTs בחינוך (לפי ויקיפדיה, מדובר ב-“אסימון חסר תחליף” אם כי נדמה לי שהשם בעברית עוד יותר מעורפל ומסורבל מאשר השם באנגלית). ציינתי אז (די כצפוי) שלא מצאתי בדוגמאות אשר בכתבה שום שימוש חינוכי, ואילו בעיני הדוגמאות שכן הובאו בלבלו (ביודעין או שלא ביודעין) בין חינוך לבין מסחר.
לפני קצת יותר מחודש, בצורה דומה (ובעיני בצורה הרבה יותר מוצלחת), מיכאל פלדשטיין (Michael Feldstein) העלה לבלוג שלו מאמרון על Web 3 ועל בלוקצ’יין בחינוך. היה זה המאמרון השני של פלדשטיין בנושא, אחרי שבחודש פברואר הוא כתב עליו לראשונה. התכוונותי לכתוב על המאמרונים האלה כאן, אבל הכוונות הטובות נדחקו הצידה עד שהמשימה הזאת פשוט חמקה ממני. המאמרונים של פלדשטיין היו (כרגיל) מצויינים, וספק אם מה שאני כותב כאן באמת מוסיף. ובכל זאת ….
במאמרון מחודש פברואר פלדשטיין הגיב לכתבה של רבקה קניג (Rebecca Koenig) שהופיעה ב-EdSurge בחודש ינואר. כנהוג אצל EdSurge, קניג ביקשה לבחון כיצד חידושים טכנולוגיים יוכלו להשפיע על החינוך. היא שאלה:
הכתבה של קניג היתה מעמיקה יותר מאשר זאת שהופיעה ב-Getting Smart, אבל במידה לא קטנה זה היה מפני שהכתבה ההיא היתה כל כך שטחית כך שמלכתחילה הרף שהוצב היה מאד נמוך. לשבחה יצוין שקניג היתה מודעת לעובדה שהתנופה לבלוקצ’יין איננה רק “חינוכית”. על הבלוקצ’יין היא כתבה, למשל:
It’s an ecosystem that could transform schools—sites for teaching and learning—into marketplaces—sites for buying and selling.
And that raises questions. Among them: Are crypto-entrepreneurs imagining better systems for education—or just systems that pay off better financially for themselves?
התשובה שלי לשאלה הזאת די ברורה, ועל פי רוב זאת גם התשובה של פלדשטיין שמצהיר שהוא מתקשה להבין מהו Web 3, או כיצד הדבר המעורפל הזה אמור להשפיע על החינוך. פלדשטיין רחוק מלהיות משוכנע שהשפעתו יכולה להיות חיובית. לדעתו הבלוקצ’יין איננו מוסיף לביזור החינוך (כפי שמצדדיו מבטיחים) מעבר למה שאפשר להשיג בלעדיו היום, והוא מוסיף:
As far as I can tell, Web3 solves the wrong problems for education. I could easily be missing something. It wouldn’t be the first time and it won’t be the last. But none of the ideas I’ve heard so far make much sense.
המאמרון של פלדשטיין די ארוך, אבל מאד מומלץ לקרוא אותו – גם בגלל הביקורת הברורה והמנומקת שבו, וגם מפני שביקורתו העוקצנית והצינית עושה את הקריאה לתענוג. הוא מסיים את המאמרון בעקיצה מהנה:
Maybe something good will come out of all this that I don’t see coming. For now, I suggest sitting it out and waiting for Web4. Which I hear is going to be awesome and is going to change everything. It will be self-driving, have 5G, and William Shatner will show us how it works live, from space, without having his wig float away.
אבל זה רק המאמרון הראשון, מסוף פברואר. בתחילת יולי, בעקבות התכתבות שלו עם קורא שניסה להבהיר לו את ערך הבלוקצ’יין, הוא פרסם מאמרון המשך. והפעם … העוקצנות עוד יותר חריפה. ואחרי כל הביקורת (ששוב, תענוג לקרוא) הוא מסכם שהוא היה צריך להכין מאמרון בן משפט אחד:
I still don’t get it.
אבל אין זה אומר שבדרך זאת או אחרת אין התקדמות (או אולי “התקדמות”) בתחום השימוש בבלוקצ’יין בחינוך. במאמרון שלי שהתייחס לכתבה באתר Getting Smart מחודש מרץ, הבאתי את התחזית של מארק קובן שטען שכאשר ספרי לימוד יופקו כ-NFTs:
Digital textbooks can be resold and royalties can be collected for each resale.
יש כאן, כמובן, אותו בלבול בין חינוך לבין מסחר שאליו גם אני וגם פלדשטיין התייחסנו, אבל הבלבול הזה איננו מונע מהתחזית של קובן להתגשם. וכך קורה שלפני כשבועיים כתבה באתר The Guardian מסרה לנו ש:
קובן הוא ללא ספק איש עסקים הרבה יותר מוצלח ממני, ולכן היה סביר להניח שלפחות במקרה הזה הוא יראה את הנולד טוב ממני. אני מוריד לפניו את הכובע. אבל שיהיה ברור, הקשר בין התוכנית הזאת של Pearson לבין החינוך מקרי בהחלט. ספרי לימוד יקרים מאד. בגלל זה סטודנטים שמשלמים כסף רב כדי לרכוש אותם מבקשים למכור את ספריהם המשומשים וכך לחסוך קצת כסף. מאותה סיבה, כמובן, סטודנטים חדשים שמחים לקנות ספרים משומשים. לעתים קרובות המו”לים של ספרי לימוד מוציאים מהדורות חדשות עם שינויים זעירים בלבד בציפייה שהמרצים יחייבו את השימוש במהדורות האלו, וכך יהיה קשה יותר לסטודנטים למכור את המהדורות הישנות שאצלם. והנה, ב-Pearson מזהים את הערך ה-“חינוכי” של ה-NFT שמבטיח לחברה רווח אפילו מהמכירה של ספר משומש. הכתבה ב-The Guardian מצטטת מכתבה בבלומברג שמצטטת את אנדי בירד, לשעבר מנכ”ל דיסני, והיום מנכ”ל Pearson:
“In the analogue world, a Pearson textbook was resold up to seven times, and we would only participate in the first sale,” he said, explaining that “technology like blockchain and NFTs allows us to participate in every sale of that particular item as it goes through its life”.
לא ברור אם הסטודנטים באמת ילמדו טוב יותר, אבל אין ספק שהמו”ל ירוויח יותר. וזאת כמובן רק ההתחלה. בסיום הכתבה אנחנו זוכים לתחזית ורודה (לפחות עבור Pearson):
And Bird is already exploring how other new technologies might be used by the company: he has a “whole team” working on “the implications of the metaverse and what that could mean for us”, he said.
גם פלדשטיין מזכיר את ה-metaverse, אם כי מזווית שונה מאד. במאמרון השני שלו הוא כותב:
The amount of venture money pouring into EdTech for Web3, the Metaverse, and other silliness without any real understanding of it makes me retch.
אני מניח שמיותר לציין שכאשר מנכ”ל Pearson מתייחס להשלכות של Web 3 ושל ה-metaverse הוא איננו רואה נגד עיניו את הלמידה של סטודנטים, אלא את הרווחים העתידיים של החברה שלו. קצת מביך לציין שהציניות של פלדשטיין מתגמדת מול זאת של בירד.
כולי הערצה לפלדשטיין.
הדברים כל כך מטופשים ולא קשורים לחינוך וצריך המון המון סבלנות ואיפוק בכדי להגיב לזה עניינית.
וכמובן כמו שפלדשטיין אומר, אולי אני מחמיץ משהו