The world has changed; the expectations in the workforce have changed.
In the six months since its technology infusion, EKA has become a model of what the classrooms of the 21st century might look like.
It’s like second nature for the students,” she said. “They’re open to trying this and they’re used to this multimedia access.”
Technology is used to enhance the learning. … A (printed) textbook gives one person’s view (of a subject). When students use multiple sources, they get a global view.
With iPads, they’re engaged and using them in a learning capacity. Students aren’t confined to doing a report or making a poster; they can create movies, songs and presentations.
וזה מביא אותי לתגובתו של ויל ריצ’רדסון לכתבה. לפני שבוע ריצ’רדסון סקר את הכתבה (רק דרך הבלוג שלו נודע לי אליה), והמאמרון שלו די קוטל את הנסיון שמתואר בה. הוא מצטט את אותו המשפט שציטטתי למעלה, אבל מביא גם את שני המשפטים שמופיעים אחריו:
The world has changed; the expectations in the workforce have changed…. You can’t even work at a McDonald’s without using a touch screen…. If we don’t change how we teach, it’s a disservice to our kids.
בצורה דומה, ריצ’רדסון ממשיך לצטט מהכתבה את הציטוט השני שהבאתי מהמנהלת:
“It’s like second nature for the students,” she said. “They’re open to trying this and they’re used to this multimedia access.”Students use the iPads to access educational websites and applications as well as electronic textbooks. They use the iPad to take notes and the tablet’s camera to photograph whiteboards filled with teacher’s lessons and chemistry formulas. Some even record lectures using the iPad’s digital voice recorder or video camera, referring to them when they review for tests.
והקש ששובר את גב הבלוגר? כותב הכתבה מוסר לנו שאנשי חינוך משוכנעים שיש פוטנציאל עצום ב-“חינוך דיגיטאלי”, אפילו אם עדיין לא הוכח שהוא משפר את הישגי התלמידים. הוא מוסיף שמורים טוענים שמשחקים חינוכיים ויישומים חזותיים יכולים להפוך את הלמידה למהנה, וגם עוזרים לשמור על הקשב של התלמידים. וזה, כמובן, צריך להביא לשיפור בציונים במבחנים. לזה ריצ’רדסון מגיב:
Learning = better test scores. And so it goes…
אבל. (כל מי שידע שאיזו “אבל” תציץ כאן, שיצביע!) אינני מטיל ספק בכך שבעיני ריצ’רדסון הטכנולוגיה משנית ללמידה, ולכן כואב לו לקרוא כתבה שלכאורה שם דגש הרבה יותר חזק על הטכנולוגיה מאשר על הלמידה. אינני מרבה להתלהב מבתי ספר צ’רטר, ושמח (לפחות כמו ריצ’רדסון, אם לא יותר ממנו) למצוא בהם פגמים. אבל מצאתי בכתבה על בית הספר בלאס וגאס מספר משפטים שרמזו על גישה חינוכית אחרת מאשר זאת שמעציבה את ריצ’רדסון. בכתבה אנחנו לומדים, למשל, שכבר מפתיחתו לפני כ-10 שנים בית הספר:
has used its academic flexibility to institute a project-based learning method, where students create projects — presentations, plays, dances and dioramas — to demonstrate their knowledge.
לקראת סיום המאמרון שלו ריצ’רדסון מביע את אכזבתו:
But I also know that if we keep allowing stories like these to set the bar for change, we’re shortchanging our kids. It’s yet another example of conflating teaching and learning, of not fully understanding the shift to self-directed, personal learning that technology and the Web support. Transformation in this sense means shifting the balance of power to the learner. And I know that starts way before we put a piece of technology in a kid’s hands.
אחלה כתבה … תודה רבה!
קורס בניית אתרים