יש גם אפשרות שלישית

לא צריכים לחפש תירוצים לעסוק ברפלקציה – על פי רוב היא באה לבד, ובאופן טבעי. אבל לא פעם, פתיחת שנה אזרחית חדשה מהווה הזדמנות לבחון עד כמה אנחנו מתקדמים לקראת המטרות שהצבנו לעצמנו. טים סטאמר עורך בדיקה קצרה כזאת השבוע.

הזרז להרהור של סטאמר (הפעם) הוא מסמך קצר ששותפה שלו לעבודה מצאה השבוע. המסמך נכתב לפני כמעט עשור, ונועד לעזור למנהלי בתי ספר להבין ולהעריך כיצד טכנולוגיות שונות משולבות לתוך הכיתות שלהם.

סטאמר איננו מפרסם את המסמך עצמו, אבל הוא מציין שכאשר הוא קורא אותו היום הוא מתרשם שהוא עדיין תקף – כמעט במלואו. וזה מביא אותו לשאלה חשובה:

Were we that forward thinking a decade ago or have we just made so little progress in that time?
כצפוי, התשובה שלו איננה חד משמעית. הוא כותב שהוא מעדיף לחשוב שמדובר במקרה הראשון – שאכן הראייה שלו אז היתה מאד מתקדמת. אבל הוא גם חושש שאולי מדובר במקרה השני – שמעט מדי השתנה במשך העשור האחרון.

ככל שאני חושב על השאלה הזאת אני מתקשה להחליט לגבי התשובה. אבל זה איננו רק מפני שאינני יודע איזו משתי האפשרויות משקפת את המציאות, אלא גם מפני שאני חש שהן אינן האפשרויות היחידות. אין לי ספק שהיתה התקדמות רבה. המחשבים והאינטרנט משולבים עמוק לתוך בתי הספר היום, ויותר ויותר כלים בעלי פוטנציאל חינוכי רב נמצאים בידי המורים. אבל לצד ההתקדמות הזאת אנחנו מגלים שהדרך אל שילוב חינוכי אמיתי של המחשב והאינטרנט לתוך תהליך הלמידה מורכבת ומסובכת יותר מאשר פעם תיארנו לעצמנו. כן, ראינו אז לרחוק, אבל אנחנו גם התקדמנו המון. אנחנו פשוט מגלים שהדרך הרבה יותר ארוכה מאשר חשבנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.