לשם מה המחשב בחינוך?

רק לפני כמה שבועות התחלתי לקרוא את הבלוג של טום הופמן באופן עקבי, אבל לעתים קרובות אני מגלה שכנראה היה לי כדאי לעשות זאת די מזמן. לפעמים הוא עוסק בעניינים טכניים שאינם מעסיקים אותי, אבל ההערות החינוכיות שלו הן בדרך כלל הערות שאינן מושפעות מהדעה הרווחת בבלוגוספירה החינוכית, ולכן הוא מסוגל להפתיע ולגרום לנו לראות את המוכר באור אחר.

הפעם הופמן התייחס למאמרון בבלוג של כריס דאוסון, שכותב על ענייני חינוך באתר של ZD Net. דאוסון כתב על דיונים שהוא ניהל עם התלמידים שלו סביב האפשרות לנפק להם מחשבים ניידים. קצת להפתעתו, התלמידים אמרו לו שהיו שמחים לקבל מחשבים, והיו בטוחים שהם היו משתמשים בהם לצרכים לימודיים ולא למשחקים.

אינני מכיר את התלמידים של דאוסון, ולכן קשה לי להביע דעה כלפיהם, אבל אני נוטה לחשוב שתלמידים יודעים לתת את התשובות שהם חושבים שמצפים לשמוע מהם. זאת ועוד: אם יש סיכוי שבית הספר יחלק להם מחשבים ניידים, די צפוי שתלמידים יהיו מוכנים להגיד את הדברים הדרושים כדי לחזק את הסיכוי הזה. אבל אני גם משוכנע שתלמידים יכולים לנצל את המחשב לצרכים לימודיים אמיתיים, וגם שהם עצמם מבינים כיצד לעשות זאת.

אבל הופמן לוקח את דבריו של דאוסון למקום שבעיני הוא הרבה יותר מעניין וחשוב. בבלוג שלו הוא מציין:

A lot of people seem to have trouble realizing the utility of giving older students an inexpensive, robust work computer. I think it is partly because you can't thread the needle between those who say "we can't give them this, they'll play around with it" and those who say "if you don't give them something they can play around with, they won't use it." However, for kids, as adults, if you give them a computer to do their work on, they'll probably do their work on it. Of course, you can't say that because supposedly the whole purpose of giving kids computers is to change what kind of work kids do, so any discussion along these lines is immediately hijacked into an unresolvable discussion of curriculum and pedagogy.

בדבריו כאן הופמן מתמקד על אחת הבעיות המרכזיות של השילוב, או ההטמעה, של המחשב ושל האינטרנט לתוך המערכת החינוכית. אם אני אוכל להוכיח שהשימוש במחשב בבית הספר מביא לציונים טובים יותר במבחנים, המערכת תהיה מוכנה להשקיע בקניית יותר מחשבים. אבל הבעיה היא שאפילו אם אוכל להוכיח דבר כזה (ואינני משוכנע שאני יכול), זאת איננה הסיבה שבגללה אני רוצה שתלמידים יוכלו להשתמש במחשב בבית הספר. אני דווקא מעוניין לאפשר לתלמידים לשחק עם המחשב בזמן הלימודים שלהם – כך הם יוכלו לבחון כיצד הכלי הנפלא הזה לא רק מאפשר להם ללמוד את מה שהמערכת רוצה שהם ילמדו, אלא גם מה עוד ניתן ללמוד, לבחון אילו דברים שאיננו מלמדים היום בכל זאת ראויים ללמידה.

הופמן מסכם שהדיון סביב הנושא הזה איננו ניתן לפתרון, או להסכמה. נדמה לי שהוא צודק. אינני בטוח שזה מנחם, אבל נדמה לי שאפילו בלי פתרון, אפשר להמשיך, כל צד בדרכו. הרי שני הצדדים של הוויכוח הזה משוכנעים שהמחשב והאינטרנט הפכו לחלק אינטגראלי של העולם, ולכן, אם מסיבות של הישגים טובים יותר, או מסיבות של למידה אחרת, שניהם בעד שילוב המחשב לתוך בית הספר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *