אהבתי

לאור העובדה שמבול של משחקי טריוויה טלוויזיוניים ממשיך להציף אותנו, הפרסומת החדשה של פלאפון שראיתי הערב ראויה לציון לשבח. המסר הסמוי של משחקי הטריוויה הוא ש-“ידע” אינו אלא היכולת לשלוף מהזכרון – במהירות, ותחת תנאים מלחיצים – עובדות שהן תלושות מכל הקשר. לעומת המסר הזה, הפרסומת הזאת אומרת שה-“ידע” נמצא בהישג ידינו – אם ניטיב להצטייד בטכנולוגיה המתאימה.

כמובן שבשני המקרים, גם הפרסומת, וגם המשחקים הטלוויזיוניים, הדגש הוא בעובדות יבשות. אין התייחסות לשאלות של “למה”, של מציאת הקשרים בין תופעות, או הבנתן. היחס של הפרט לעולם המידע שסביבו נשאר יחס של פריטי מידע תלושים. אבל במקום שנידרש לזכור את הכל, עכשיו הזכרון החיצוני, והגישה למידע הדרוש, הם העיקר. נדמה לי שבסיום הפרסומת הסטודנט מסתיר את הטלפון הסלולארי שלו כדי שלא יראו שבצעם אותו נייד הוא המקור לבקיאותו. חבל. היה עדיף לו הוא היה מראה לכולם שהחוכמה שלו נמצאת ביכולתו להגיע לתשובות. הרי, איזהו חכם? היודע לנצל את הטכנולוגיה לשרת את צרכיו.

מספר פעמים בעבר ציינתי את ההגזמות של ג’ודי בראק בבלוג שלה Golden Swamp. אי לכך, ראוי שאציין אותה לטובה כאשר זה מתבקש. וכך קורה השבוע. בראק מדווחת שהשבוע היא רכשה iPhone, ובעקבות הרכישה היא מהרהרת על השינוי ברשת החינוכית שהתרחש במשך העשור האחרון. היא כותבת שהגישה לתכנים לימודיים דרך המכשירים הניידים שעומדים לרשותנו היום יעילה וטובה יותר מאשר הגישה שהיתה לנו דרך מחשבים נייחים לפני עשור. היא כותבת:

The Internet’s role in future learning will be the delivery of the One Web through a mobile carried by the learner.
נדמה לי שהיא צודקת, וזה מה שקוסם כל כך בפרסומת החדשה של פלאפון.

4 תגובות בנושא “אהבתי”

  1. לא אהבתי!למרות כל מה שכתבת, ולמרות הערכתי הרבה לאינטרנט כמשאב מידע זמין, נוח ויעיל, ולמרות הקלות (היקרה מאד!) של שליפת מידע באינטרנט אלחוטי ומנוייד — התסריט בפרסומת האמורה בנוי על רמייה, אם לא שמת לב, וזה הדבר האחרון שרצוי לעשות בארצנו המתדרדרת לשאול ערכי, לעומת קצת חינוך חיובי ובונה.עזי

  2. אני מבינה למה אתה מתכוון, אבל אני מסתייגת מפרסומות שמעודדות את הילדים להגדיל את חשבון הטלפון הסלולארי שלהם. בעיקר כאשר אני משלמת את החשבונות. לגבי העיקרון של לדעת למצוא את המידע ולא לזכור אותו, אני נזכרת במשהו שמנהל בית הספר לספרנות אמר לנו בתחילת הלימודים. הוא אמר שספרנים לא צריכים לדעת כלום, רק איפה למצוא את המידע או למצוא את האדם שכן יודע. קצת הגזמה, אבל זה נשאר איתי כבר יותר משלושים שנה. זה עוזר לי להיות שלמה עם הדברים שאני לא יודעת, וכן להתאמץ למצוא אותם.

  3. אני בהחלט יכול להזדהות עם ההסתייגויות של עזי ושל ביילע, גם בנוגע לרמייה, וגם לעלות הגבוהה של הנגישות המתמדת (נגישות שנכון להיום אולי איננה נחוצה, אבל בעתיד, עם ירידה משמעותית במחירים, עשוייה להתקבל כמובנת מאליה). עם זאת, אינני בטוח שבנקודות האלו אני מוצא הבדל גדול בין הפרסומת הזאת לבין אחרות לטלפונים ניידים, או כמעט לכל מצרך אחר. יש אפילו מי שיטען שהרמאות נמצאת בבסיס כל פרסומת. המוצרים של חברות הסלולאר הם מכשירים וזמן אוויר, אבל בפרסומות שלהן הן מבטיחות לנו קשר וחברות, “מוצרים” שכמובן אין ביכולתן לספק. אגב, נדמה לי שחברות הסלולאר יכלו להרחיב את היקף המכירות שלהן אם כחלק מחבילת המכשיר הן היו מסדרות מישהו שיטלפן אלינו שלוש פעמים בשבוע כדי לשאול מה נשמע.

להגיב על עזי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *