בני נוער והרשת – סיפור של אהבה זהירה?

לפני כשבוע, במדור האינטרנט של Ynet, התפרסמה סקירה קצרה מאת אהוד קינן על הסקר האחרון של מכון PEW (סקר: בני נוער לא מדברים עם זרים ברשת). קצת להפתעתי, עדיין לא מצאתי התייחסויות נוספות לסקר הזה בעברית, מלבד אזכור קצר בעלון השבועי של הקולקטיב. הסקר עוסק באמצעי הזהירות שבהם בני נוער נוקטים, או לא נוקטים, בפעולות האונליין שלהם. אולי אין זה צריך להפתיע שהוא לא זכה להתייחסות רבה, הרי לא עולים ממנו ממצאים שמאפשרים למישהו לנפנף באותם ממצאים ולהתריע על סכנות מיידיות, או, לחליפין, להראות שכבר אין שום סכנה. דווקא הרושם הבסיסי ביותר שעולה ממנו הוא שבני נוער מתנהגים כמו בני נוער – הם מוכנים להסתכן, אבל הם גם זהירים ומודעים למצב. בחרתי לצטט מהאנגלית, אבל אפשר למצוא לפחות טיפה מהמסקנות בתרגום במאמר של Ynet:

Most teenagers are taking steps to protect themselves online from the most obvious areas of risk. The new survey shows that many youth actively manage their personal information as they perform a balancing act between keeping some important pieces of information confined to their network of trusted friends and, at the same time participating in a new, exciting process of creating content for their profiles and making new friends. Most teens believe some information seems acceptable – even desirable – to share, while other information needs to be protected.

הדוח המלא (Teens, Privacy & Online Social Networks) מכיל פירוט די מדוייק של סוגי המידע שבני נוער מפרסמים ברשת. קשה להגיד שיש בו הרבה חדש, אם כי אני דווקא מופתע ללמוד שלפי הסקר 55% מבני הנוער שמרבים לבלות זמן רב ברשת פרסמו פרופילים אישיים אי-שם. לא ידעתי אם להוסיף את המילה “רק” לפני הנתון הזה – הרי, ציפיתי לאחוזים גדולים יותר. שני שליש מתוך אלה מדווחים שהם מגבילים את הגישה אל הפרופילים האלה בדרך כלשהי. הסוקרים שואלים:

Are today’s teens less concerned about their privacy because the internet gives them so many opportunities to socialize and share information?

קשה לשפוט אם אכן האמצעים שבהם נוקטים כדי לשמור על פרטיות או זהירות הם מתאימים או מספיקים. יתכן שיש להם תחושה של בטחון, אבל האמצעים שבהם הם נוקטים אינם מצדיקים את התחושה הזאת. יתכן, אבל הרושם הוא שבני נוער אלה חשים שכדאי להם להמצא ברשת, ובכל זאת הם אינם עוצמים את העיניים לסכנות שעורבות להם:

Our survey suggests that there are a wide range of views among teens about privacy and disclosure of personal information. Whether in an online or offline context, teenagers do not fall neatly into clear-cut groups when it comes to their willingness to disclose information or the ways they restrict access to the information that they do share. For most teens, decisions about privacy and disclosure depend on the nature of the encounter and their own personal circumstances. … Many, but not all, teens are aware of the risks of putting information online in a public and durable environment. Many, but certainly not all, teens make thoughtful choices about what to share in what context.

אז מה אפשר ללמוד מכל זה (והסקר המלא הוא בן 55 עמודים והוא גדוש בהרבה יותר נתונים מאשר רק אלה שהבאתי כאן)? אישית, נדמה לי שמצטיירת תמונה של בני נוער שמתמודדים בתבונה עם המציאות שלתוכה הם גדלים. אין לי ספק שלפעמים הם מועדים, אבל אם אני זוכר נכון, זה קרה גם לי מדי פעם.

אולי עצם העובדה שיש מעט תגובות למאמר מצביע על כך שרבים חשים שהיום אפשר כבר לסמוך על בני הנוער. תגובה אחת מתריסה “די עם ההיסטריה”, והכותב מסביר שהרחוב יותר מסוכן מהרשת. אבל כלפי מי ההתרסה הזאת? אם אפשר ללמוד משהו מהסקר הזה הוא שבני הנוער, ואולי אפילו ההורים שלהם, כבר השכילו להבין את זה.

2 תגובות בנושא “בני נוער והרשת – סיפור של אהבה זהירה?”

  1. מצויין שהסקר הזה נעשה, כי סוף-סוף יש נתונים שירגיעו קצת את ההיסטריים, שחושבים שכל הנוער עושה רק דברים מסוכנים ושליליים באינטרנט. הממצאים אינם חדשים, אגב (כבר מצאו במחקרים אחרים נתונים אופטימיים כאלו), אבל, כרגיל, מובלטים במקומותנו המחקרים שמביאים את הסנסציות…זה לא אומר שבני-נוער לא מעטים עושים שטויות ברשת. בוודאי שיש כאלו – אבל זה אומר שאם מחנכים נכון ודואגים להסברה שוטפת ואפקטיבית – יש להם השפעה.אבל מה? מדובר כאן בארה”ב, ואילו בארצנו, רוויית הפטפטת והקשקשת והממעטת בעשיה אמיתית – כנראה שהמצב גרוע מאשר בארה”ב. אבל כמה קל לצעוק “געוואלד” מאשר לעשות משהו מונע אמיתי, במיוחד שהוא גם עולה כסף…

  2. לדעתי ההיסטריה של ההורים נובעת בעיקר מבורות וחוסר ידע, למרות שככל שעובר הזמן הידע הטכנולוגי של ההורים הולך וגדל, והם נעשים מודעים יותר להבדלים בין הרשת לבין המציאות.מסקרן מאד מה תהיה הגישה כשבני הנוער של היום יהיו הורים לילדים.

להגיב על עזי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *