מתברר שתלמידים בשכבה של הבת שלי (חטיבה צעירה) מנצלים את המכשירים שבידיהם לרעה. יש תלמידים ששולחים מסרונים שלכאורה מבקשים מתלמידים אחרים לצאת מהכיתה מסיבות “לגיטימיות”, ויש מצבים חמורים יותר של צילומים מביכים וגם מבויימים שמפיצים בפייסבוק. בית הספר מבקש ליידע את ההורים על התופעות האלו. הוא מוסר לנו שהוא נוקט באמצעים שונים כדי לטפל בהן – החל בשיחות, וכלה בענישה בעת הצורך. הוא מבקש מההורים לא לשלוח את התלמידים לבית הספר עם טלפונים סלולאריים או מכשירים אלקטרוניים, למרות שהוא יודע שזה לא יקרה. לכן הוא מדגיש שהוא יחרים מכשירים גלויים בשעת שיעור, ויחזיר אותם רק בסוף יום הלימודים.
אינני יודע עד כמה התופעות המתוארות במכתב נפוצות, ולכן אינני יכול לקבוע עד כמה המצב חמור. ברור לי שזכותו של בית הספר לנקוט צעדים, ואני סומך על שיקול הדעת החינוכי של המחנכים לטפל בנושא. ובכל זאת, למרות שלא יכולתי לשים את האצבע על משהו ספציפי, משהו במכתב שקיבלתי צרם לי. אתמול קראתי את תמליל הנאום של דנה בויד בפתיחה של כנס SXSW מלפני מספר ימים, והבנתי שמה שהפריע לי במכתב בית הספר לא היה משהו שנכתב בו, אלא משהו שהיה חסר.
לקראת סיום דבריה בויד פונה להורים ולאנשי חינוך שבקהל:
Many of you are struggling to help young people navigate this new world of privacy and publicity, but many of you are confused yourself. The worst thing you can do is start a sentence with “back in my day.” Back in your day doesn’t matter. What does matter is that you care and that you too are trying to figure out how to make sense of an ever-changing environment. Rather than approaching teens and telling them how things should be, why they shouldn’t be putting material online, please consider the value of opening up a dialogue. You have a lot to learn from what teens are trying to do; you once had to make sense of public life too. The difference is that they are doing it in the new environment. Take what you know and then actively listen to teens. Through their struggles, you can see what is new and different.
לדעתי הנהלת בית הספר לא חייבת לעסוק בנושא סלולריים בבית הספר ובהבטים הפדגוגים שלו כפי שאתה ואני עושים כי זה חלק מהתחום העיסוק/עניין שלנו. לפעמים יש בעיה להשתמש בטכנולוגיה כאשר ניתן לנצל אותה גם לרעה. הבנה מעמיקה וקריאת אינספור מאמירם העוסקים בשימושי הסלולר בחיי התלמיד – גם היא לא תמיד תעזור למנהלי בית הספר למנוע תופעות מסויימות. זו דעתי.