אפילו מחקרים אומרים את זה

דוח חדש של משרד החינוך האמריקאי מסכם ניתוח מטה (meta analysis) של מחקרים שבדקו למידה מקוונת (Evaluation of Evidence-Based Practices in Online Learning: A Meta-Analysis and Review of Online Learning Studies). אינני איש מחקר, ואני מודה שהקריאה בדוח (מעבר לסיכום והצגת המסקנות) לא היתה קלה. במידה מסויימת אפשר לומר שהיא היתה אפילו מייגעת. אבל יש, כמובן, ערך רב בסקירות מהסוג הזה.

יש יתרונות, וגם חסרונות, לניתוח מטה. מצד אחד, בדיקה של קשת רחבה של מחקרים יוצרת תמונת מצב מקיפה – המסקנות של ניתוח כזה עשויות להיות די מהימנות. מצד שני, ניתוח ברמת המטה מתבסס על מחקרים רבים, ונוצר מצב שבו השוני בין המחקרים, ומה שהם בדקו, נעשה גדול מדי על מנת לאפשר הכללות. כל המחקרים שנסקרו בדוח עסקו ב-“למידה מקוונת”, אבל תחת הכותרת הזאת אפשר למצוא לא רק קורסים שהתנהלו בצורה מקוונת באופן מלא, אלא גם קורסים פנים אל פנים שאליהם התווסף מרכיב זה או אחר שאפשר לכנות אותו מקוון (קבוצות דיון, למשל), ובין שני אלה קורסים עם דרגות שונות של מקוונות. עורכי הדוח איתרו מעל 1,100 תקצירים על מחקרים שבדקו למידה מקוונת (שוב, לפי הגדרה רחבה מאד), אבל מתוכם הם מצאו רק 176 שמדדו הישגים (outcomes) של הלומדים באופן אובייקטיבי שנמצאו מתאימים להכלל במאגר שעליו מתבסס הדוח. ומתוך אלה:

99 had at least one contrast between an included online or blended learning condition and face-to-face (offline) instruction that potentially could be used in the quantitative meta-analysis.
ובכל זאת, אחרי כל הצמצום הזה, ההבדלים בין המחקרים ומה שכל אחד מהם בדק עדיין היו די משמעותיים. חלק גדול מהדוח מוקדש להסברים מתודולוגיים שמבקשים להסביר למה בכל זאת בעיני מחברי הדוח המסקנות תקפות.

ובאמת, מה לגבי המסקנות?

The meta-analysis found that, on average, students in online learning conditions performed better than those receiving face-to-face instruction.
כל מי שמשוכנע שיש ערך בלמידה מקוונת יכול לקחת רגע לצהול, או לפחות להשמיע אנחת רווחה. אבל רק לרגע. הרי בהמשך אותה פיסקה (עמ’ ix) אנחנו קוראים:
The difference between student outcomes for online and face-to-face classes—measured as the difference between treatment and control means, divided by the pooled standard deviation—was larger in those studies contrasting conditions that blended elements of online and face-to-face instruction with conditions taught entirely face-to-face. Analysts noted that these blended conditions often included additional learning time and instructional elements not received by students in control conditions. This finding suggests that the positive effects associated with blended learning should not be attributed to the media, per se.
במילים אחרות, ההישגים שנמצאו בדוגמאות ללמידה משולבת פנים אל פנים ומקוונות היו גדולים יותר מאשר אלה שנמצאו בדוגמאות ללמידה פנים אל פנים, אבל גם בדוגמאות של למידה מקוונת “טהורה”. זאת ועוד: יתכן שהיתרונות של הלמידה המקוונת אינם נובעים מהשימוש בתקשוב, אלא מכך שבקורסים ששילבו מרכיבים של למידה מקוונת נוצר מצב שבו הלומדים הקדישו יותר זמן ללימודיהם.

ויתכן שהיתרון לטובת למידה מקוונת נובע מסיבות רבות אחרות. התרשמתי במיוחד משתי סיבות שעליהן מצביעים מחברי הדוח – מרכיב של רפלקציה שבא לביטוי בלמידה מקוונת, ומרכיב של הניהול העצמי של הלומד. בדוח אנחנו קוראים (עמ’ xvi):

Studies indicate that manipulations that trigger learner activity or learner reflection and self-monitoring of understanding are effective when students pursue online learning as individuals.
כמו-כן, בגוף הדוח עצמו (עמ’ 45) המחברים כותבים:
Overall, the available research evidence suggests that promoting self-reflection, self-regulation and self-monitoring leads to more positive online learning outcomes. Features such as prompts for reflection, self-explanation and self-monitoring strategies have shown promise for improving online learning outcomes.
התייחסות דומה אפשר למצוא לגבי המרכיב של ניהול עצמי (עמ’ 4):
In active learning, the technology allows students to control digital artifacts to explore information or address problems. In interactive learning, technology mediates human interaction either synchronously or asynchronously; learning emerges through interactions with other students and the technology.
מחברי הדוח מזכירים שבעבר מחקרים דומים לא הראו הבדלים משמעותיים בין למידה מרחוק (לא רק מקוונת) לבין למידה פנים אל פנים (no significant differences). לעומת זאת, תוצאות הניתוח שלהם מראות עדיפות קלה לטובת הלמידה המקוונת. עבורם התוצאות האלו חשובות היות ויש להם אינטרס כלכלי – עליהם להמליץ לממשל לגבי הכדאיות של השקעה בלמידה מקוונת, או בלמידה משולבת.

אישית, התרשמתי במיוחד ממשפט אחד שמתייחס למקבץ של מחקרים שנכללו בניתוח (עמ’ 38):

As a group, these three studies suggest that the relative efficacy of blended and purely online learning approaches depends on the instructional elements of the two conditions.
אם אני מפרש את המשפט הזה נכון, מה שהמחברים מוסרים לנו הוא שהטכנולוגיה פחות חשובה מאשר הגישה החינוכית. משום מה, אפילו כאדם שדוגל בהטמעת התקשוב בחינוך, הקביעה הזאת איננה מפתיעה אותי.

3 תגובות בנושא “אפילו מחקרים אומרים את זה”

  1. נראה כי יש כל כך הרבה משתנים מתערבים שיכולים להשפיע על תוצאות מחקר כזה שצריך לבדוק מחקרים שבהם תנאי הלמידה המקוונת זהים מבחינת איכות ההוראה, גישת ההוראה ותנאים אחרים לתנאים של הלמידה פא”פ.
    ועדיין יש לזכור שאולי סוג ההישגים בלמידה מקוונת הוא אחר או אמור להיות אחר- ושוב ושוב מחפשים את המטבע מתחת לפנס. סביר להניח שאם היו בודקים פרמטרים אחרים בלמידה המקוונת הרי היו נמצאים הבדלים משמעותיים בין שני סוגי הלמידה.

  2. אני מסכים … ועוד! השמטתי קטע שלם מהמאמרון שניסה לבחון חלק מהבעייתיות במשתנים שאפשר היה לחשוב שהם די פשוטים. הרגשתי את עצמי מסתבך ומתרחק מנושא המחקר עליו ביקשתי לדווח, ולכן פשוט הוצאתי את החלק.

    מההכרות שלי בתחום נדמה לי, למשל, שמידת ההצלחה של למידה מקוונת תלוייה, במידה לא קטנה, במורה/מרצה. האם הוא מכיר את התקשוב? האם הוא באמת רוצה ללמד בדרך הזאת? האם הוא מקדיש את הזמן הדרוש על מנת לבנות סביבת למידה מושכת וליצור קשר עם הלומדים? או אולי הוא פשוט הופך את הלמידה המקוונת, למידה שיכולה להיות עשירה במגוון גירויים ואמצעים, ללמידה בהתכתבות שמתבססת על הווב והדואר האלקטרוני במקום על הדואר הרגיל?

    הפן האנושי הוא (לשמחתי) מרכיב חשוב בחינוך – שני מורים יכולים ללמד אותו נושא וכל אחד יעשה זאת בדרך אחרת, עם תוצאות שונות. (אנחנו רגילים להגיד שהמורים האלה “מעבירים את החומר” והניסוח הזה כמובן מפחית באנושיות שבתהליך ההוראה.) אפשר אפילו שהם יילמדו באמצעות אותן דרכים, ועדיין האישיות של המורה תהווה משתנה משמעותי בהצלחת הלמידה. אינני יודע כיצד מודדים את זה בלמידה פא”פ, ונדמה לי שעוד יותר קשה לעשות את זה כאשר מדובר בלמידה מקוונת.

  3. אני לא חושב שלכל מורה יש את הכישורים הדרושים לאפיין אתר אינטרנט המיועד להוראה. פיתוח סביבת למידה אשר מתאימה לגילאים שונים ולקורסים שונים ובעלי אופי שונה היא עניין מקצועי לחלוטין !
    ייתכן ולמורים אשר הם בראשית דרכם המתוקשבת מוטב כי ישלבו בהדרגה כלי חדש בכל פעם במקום ליצור סביבת עבודה שאולי אינה מתאימה להם.

להגיב על iTeacher לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *