הדיגיטאליות בשרות הרגלי הלמידה

ד’ארסי נורמן, איש תקשוב חינוכי קנדי, מציין בבלוג שלו שהערה של אחד המציגים בכנס שעסק בתקשוב החינוכי שנערך לפני חודש מאד צרמה לו. אותו מציג התייחס בחיוב ליכולתם של מרצים להעלות את ההרצאות שלהם לרשת מפני שזה מבטל את הצורך של הסטודנטים לרשום סיכומים במחברות שלהם. נורמן כותב:
This struck me at the time as a gross oversimplification. Note taking is not primarily about manual duplication of a set of resources produced by a teacher. It’s an active process of sensemaking and internalization. Of visualizing the processes of thinking. There is no part of the valuable process of note taking that can be obsolesced by mere content being posted online.
נורמן מדגיש שתקצור הרצאות (note taking באנגלית – אינני מכיר תרגום מוצלח בעברית) הוא פעולה מאד אישית שבחלקו הוא תהליך (החשיבה שמתרחשת תוך כדי האזנה ורישום), ובחלקו תוצר (הסיכומים שבהם אפשר לעיין במועד מאוחר יותר). בגלל זה, הנסיון לחלק תקצירים מן המוכן, וכך להפוך את ה-note taking לפעולה מיותרת, איננו ניצול הגיוני או רצוי של התקשוב.

דבריו של נורמן מבליטים היבט חשוב של התקשוב שאיננו זוכה לתשומת לב מספקת אצל אנשי חינוך. המערכת החינוכית אמנם מרבה להדגיש את חשיבות החשיבה הביקורתית ונושאים דומים, אבל על פי רוב התקשוב איננו מגויס לפיתוח הרגלי הלמידה של הלומד. יותר ויותר משתמשים בתקשוב כדי לשפר ולשכלל את מסירת המידע מהמרצה לסטודנט. אבל הוא איננו נרתם מספיק לשימוש האישי של הלומד בלמידה של עצמו. הצרה היא שככל שהדיגיטאליות חודרת לתוך חיינו, גדל הצורך שהלומדים יוכלו להשתמש בכלים החדשים האלה. הדבר בהחלט אפשרי, אבל הוא מצריך שינוי במיקוד החינוכי, ולא ברור שזה דבר שהמערכת מוכנה לעשות.

3 תגובות בנושא “הדיגיטאליות בשרות הרגלי הלמידה”

  1. כדי שדיגיטליות תשנה משהו צריך להגדיר במדויק מה רוצים לשנות.
    לצערי הרבה מהתקשוב כיום כפי שאתה מציין משרת את הקיים כלומר הופך משהו שאינו דיגיטלי לדיגיטלי.
    והשינוי אין …
    החדשות הרעות: אין למעשה שינוי אלא המרה של מדיה במדיה
    החדשות הטובות: זה כנראה שלב ראשון בתהליך “תקשוב” ואחרי האכזבה מ”אין שינוי” תהיה הגדרת שינוי…

  2. שלום ג'יי,
    היכולת שלנו ללמד ילדים איך ללמוד, היא מטרה שאנחנו מדברים עליה הרבה, אך כפי שאתה כותב כאן – מאוד קשה למקד ולהסביר איך בדיוק עושים זאת. יתר על-כן, הרעיון הוא כי כל לומד מפתח את סגנון הלמידה שלו, והמורה צריך לסייע לילד לזהות את סגנון הלמידהב שלו.
    אתה מעורר בפוסט הזה נושא מאוד חשוב ואינני בטוחה כי אני יודעת בכלל איך למשל מלמדים את הילדים “לסכם” שיעור שנלמד בכיתה.
    אני תופסת “טרמפ” על הנושא שהעלית, כדי לספר כי כרגע אני מאוד מתלבטת אם הילדים, האם יש מקום עדיין לקיומה של מחברת רגילה, או שמא בבי”ס בו אנו לומדים עם מחשב נייד לכל תלמיד, יכול המחשב – צריך המחשב להחליף את מקומה של המחברת.
    אני יודעת שזאת נשמעת סוגייה טכנית, יחסית לנושא שהעלית, אבל דעתך בסוגייה זו מעניינת.
    האם אתה מכיר מאמרים הדנים בסוגייה זו?
    להתראות,
    רותי בן-ישי

  3. אני מלמד באמצעות תקצירי שיעורים הנמצאים באינטרנט הנקראים מחברות קורס כבר זמן רב. מנסיוני האישי הסטודנטים נהנים ממחברות הקורס כיוון שהם אינם עסוקים במהלך השיעור בסיכום אלא מתרכזים במהלך השיעור בתכנים ובמהותם ולא בצורת הניסוח שלהם. אני נהנה מהעובדה שאין לי צורך להכתיב או לחזור על דברי מספר רב של פעמים עבור המסכמים כל מילה שנאמרת (תמלול ?). 

להגיב על Mina לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *