אכן, הטבלה הזאת דומה מאד לאחרות שאנחנו מכירים. בחינוך המודרני יש דגש על הלומד במקום על החומר הנלמד, והחוויה הלימודית נתפסת כאמצעי המועדף לרכישת ידע במקום השינון. ואם כך, מה באמת מעניין כאן?
הטבלה הזאת מופיעה במאמר קצר בשם “Comparison in Method” שנכתב על ידי מורה בבית ספר תיכון בעיר דטרויט שמדווחת על נסיון שהיא ערכה בשתי כיתות שהיא לימדה. המאמר התפרסם בכתב עת בשם “National Council of Teachers of English”. גם זה איננו מרשים במיוחד. אבל הוא התפרסם באפריל של 1925. במילים אחרות, כנראה שאי-שם עוד בתחילת המאה הקודמת היו מורים שלימדו בשיטות המתקדמות של המאה ה-21, שיטות שלא מפסיקים לספר לנו שהן המתאימות למציאות של ימינו.
כותבת המאמר, מאי פרינגל (May Pringle) מציינת את השוני שחל בתקופתה במטרות החינוך:
The emphasis is now placed on purposing rather than on learning. Modern education does not prepare for life but is life itself.
יתכן מאד שדי להביא את הטבלה על מנת להזכיר לנו שמחדשים חינוכיים מתברכים בזכרון היסטורי מאד קצר – מה שמאפשר להם להאמין שהם ממציאים, שוב ושוב, את החינוך. וברור לי שהטבלה יכלה לעמוד בפני עצמה במאמרון הזה. ובכל זאת, אני מוצא לנכון להרחיב טיפה.
מצאתי את הטבלה הזאת במאמרון של בנימין דוקסדטור (Doxtdator) שאליו הגעתי דרך ציוץ של חמי רמיאל. לא הכרתי את דוקסדטור, אבל שמחתי להוסיף אותו לתוך קורא ה-RSS שלי ולהתחיל לעקוב אחרי הדברים שהוא כותב. ותוך כדי קריאת מאמרונים נוספים שלו מצאתי משהו שבעיני משלים את הטבלה.
במאמרון מחודש פברואר השנה דוקסטדטור מביא ציטטה קצרה מג’ון דיואי, ציטטה מאד פופולארית היום, ציטטה שמבטאת את הגישה של רבים מאלה שמבקשים לחולל שינוי בחינוך:
If we teach today’s students as we taught yesterday’s, we rob them of tomorrow.
אבל על אף מס השפיים לדיואי, המחדשים של היום קרובים יותר לגישה אחרת, גישה שרואה במערכת החינוך אמצעי להכשרת העובדים העתידיים לפי צרכי התעשייה. כאשר הם מעודדים את לימוד התכנות עבור כולם הם אינם חושבים על פיתוח החשיבה שהתכנות יכולה לקדם, אלא על הצרכים של עולם העבודה של מחר. הם מגייסים את דיואי כדי להצדיק את הכשרת התלמידים של היום לעולם שלא התלמידים בוחרים או בונים. אם לצטט את דיואי, רצוי לצטט אותו בהתנגדותו לניתוב הנוער לקראת עולם כזה. גישה זאת של דיואי אפשר למצוא בחליפת מכתבים בינו לבין דיוויד סנדן (Snedden) משנת 1915. סנדן היה בין הדוגלים הבולטים ברתימת מערכת החינוך לצרכים של התעשייה, ומדובר, כמובן, בתעשייה כפי שהיא נוהלה על ידי מוביליה, על ידי אלה שהרוויחו ממנה. בתגובה שלו לסנדן אפשר לראות שעבור דיואי החינוך צריך לצעוד בד ובד עם חינוך חברתי, חינוך ששואף לבנות חברה טובה יותר:
The kind of vocational education in which I am interested is not one which will “adapt” workers to the existing industrial regime; I am not sufficiently in love with the regime for that. It seems to me that the business of all who would not be educational time-servers is to resist every move in this direction, and to strive for a kind of vocational education which will first alter the existing industrial system, and ultimately transform it.
צריך להשתמש בכלים בתבונה אחרת באמת עושים פדגוגיה מיושנת במסווה של טכנולוגיה מודרנית.
צריך להשתמש בכלים בתבונה אחרת באמת עושים פדגוגיה מיושנת במסווה של טכנולוגיה מודרנית.