דייוויד ורליק העיר נשכחות. ולמרות שחשבתי שכבר אין טעם להתייחס, משהו בדבריו צרם לי עד כדי תגובה.
בבלוג שלו, ורליק מעלה וידיאו יחסית חדש של B.J. Nesbitt המבוסס על וידיאו של מיכאל ווש מהאוניברסיטה של קנסס. לפני חודשיים התייחסתי כאן לווידיאו החדש ביותר של ווש. ההתייחסות היתה די ביקורתית, וזה מפני שחשתי שההתייחסות הראשונה שלי לווידיאו הזה, שלושה חודשים לפני-כן, היתה סלחנית מדי.
אין לי, ולא הצלחתי למצוא, מידע על אותו B. J. Nesbitt, אבל באתר אחד בו מופיע הווידיאו החדש שלו הוא גם כותב:
This project was created to inspire teachers to use technology in engaging ways to help students develop higher level thinking skills. Equally important, it serves to motivate district level leaders to provide teachers with the tools and training to do so.
אין לי סיבה להתווכח עם גישה כזאת. אני באמת בעד. אבל הדרך של הצגת “דעות” התלמידים, דרך שהיתה אולי די מקורית בווידיאו של ווש, הפכה, מאד מהר, לנדושה למדי. התלמידים מחזיקים פלקטים הנושאים משפטים שכאילו משקפים את דעותיהם על לימודיהם בבית הספר. ואם בווידיאו של ווש זה נתן דרור לפופוליזם זול, הפעם אותו פופוליזם נעשה ממש משוחרר רסן. אבל נדמה לי שלא הייתי כותב על זה כאן שוב אילו ורליק לו היה מזמין את קוראיו לתרום את המשפטים שהם חושבים שהיו צריכים להופיע על הפלקטים. ורליק שואל:
What Would You Have Them Say?
הוא אפילו מעלה לאתר תמונה של תלמיד עם פלקט, כמו בווידיאו. והפעם, על הפלקט משפט שנראה לו מתאים.
אז אם מזמינים אותי, קשה לי לסרב. אז הנה, גם אני מוכן לתרום משפט:
אני מודה, אני בדרך כלל מרסן את עצמי כאשר אני חש שעולה בי התקפה של נבזות, אבל הפעם ….
יש איזה שיר ישן בעברית שכולל את השורות:“קצת מזה וקצת מזה,קצת חצוף וקצת נבזה”נבזות מדודה לעילא ולעילא.איריס