אין מנוס מלשאול … האם יש כאן למידה?

השבוע השתתפתי ב-VoiceThread הראשון שלי. בדרך כלל כלים מהסוג הזה אינם מושכים אותי. זה לא שאינני אוהב לדבר – אני מאד אוהב שיחות פנים אל פנים – אבל בסביבה האינטרנטית אני מעדיף, על פי רוב, את “רגע החושבים” שהכתיבה מאפשרת. הכתיבה מכריחה אותי לזכך את המחשבות, לבחון אם מה שאני כותב הוא באמת מה שרציתי להגיד, ואם הוא באמת ראוי לפרסום. אפילו אם אני חש שלא דייקתי בדברי, העריכה לפני ההקלקה על “פרסם” שהכתיבה דורשת מקרבת אותי, לפחות קצת, למשהו ברור וקוהרנטי יותר. כאשר אני מדבר לתוך מיקרופון, שלבי הבדיקה והעריכה החשובים האלה נוטים ללכת לאיבוד.

כל ההקדמה הזאת באה על מנת להסביר שלו לא הוזמנתי להשתתף ב- VoiceThread על ידי אדם שאני מאד מעריך, ספק אם הייתי עושה זאת. אבל המארח שלי, קונרד גלוגאוסקי, ראה לנכון להכין VoiceThread לכנס Educon 2.0 שמתרחש בימים אלה. גלוגאוסקי העלה מבוא לדיון, וגם מספר מקורות טקסטואליים על גבי ויקי, והציע למגיביו לקרוא ולהתייחס אליהם. המקורות היו מעניינים מאד, וניסיתי לארגן את דברי כך שהם אכן יתייחסו אליהם. אבל הדיבור פועל אחרת מאשר הכתיבה, ונגררתי לכיוונים אחרים. נדמה לי שאותו הדבר קרה עם המגיבים האחרים.

ובכל זאת, הנסיון היה מעניין. אולי, אם אתנסה בכלי הזה עוד מספר פעמים, אצליח לארגן את המחשבות בצורה נאמנה יותר לנושא, וארגיש שלכלי יש מקום בסביבה החינוכית. אבל יש לי ספקות. מתברר שגם לגרי סטייגר יש ספקות, והשבוע הוא השמיע אותם די בחריפות. סטייגר מתייחס ל-VoiceThread שווסלי פריאר העלה סמוך לחג האמריקאי של יום הולדתו של מרטין לותר קינג. הוא מציין שמה שפריאר כותב על ה-VoiceThread הספציפי הזה מתייחס יותר לשלבים הטכנולוגיים של הכנתו מאשר לתכנים שלכאורה היו אמורים להיות העיקר. סטייגר מוסוף:

… lots of educators are being led to believe that such web-based software tools represent sophisticated practice and new learning opportunities. Such a conclusion would be wrong.

The VoiceThread examples I have seen are little more than digital book reports with images not owned or created by the student (author) and with narrations suffering from too little planning and
editing. The audience for such “productions” eludes me.

סטייגר ידוע כאחד שמרים גבה כלפי כלים חדשים רבים, ובמקרה הזה קשה לא להזדהות עם הביקורת שלו. מהדוגמה שפריאר מביא מתקבל הרושם שהמשתתפים “למדו” מעט מאד על מרטין לותר קינג, ובמקום זה פשוט השמיעו אמירות שטחיות שלא נבעו מתהליך למידה של ממש, שלא דרשו קריאה על חייו של קינג, או הקשבה לנאומים שלו. נדמה שההתלהבות מהכלי הטכנולוגי מעוור את פריאר (ואנשי חינוך רבים אחרים) לעובדה שהדיבורים של המשתתפים אינם אלא אוסף של התייחסויות בנאליות, חסרות תוכן של ממש. ונדמה גם שהנכונות להתרשם מתוצאה כל כך רדודה נובעת מהרצון להתלהב מכלי טכנולוגי חדש (כלי שלמען האמת לא דורש שום מיומנות טכנולוגית מיוחדת). עוד דוגמה מצערת שבה הטכנולוגיה שולטת על הפדגוגיה.

תגובה אחת בנושא “אין מנוס מלשאול … האם יש כאן למידה?”

  1. ג’ייאני מכיר עוד כמה כלים שהרבה מהתוצרים שלהם אינם מעידים על למידה משמעותית. הרבה קבצים שנכתבו במעבדי תמלילים, בתוכנות ליצירת מצגות, בפורומים, בבלוגים ובויקי אינם נראים שהם פרי למידה משמעותית. אז מה המסקנה, לחזור לחריטה על אבן, שאז המאמץ הנדרש יחייב מחשבה מעמיקה יותר לפי העלאת הדברים על הכתב?VOICE THREAD הינו כלי בעל יכולות מרובות המאפשרת תקשורת מעולה על ידי שילוב תמונה, סרט, קול, טקסט ועוד. אך כמובן צריכים לסגל דרכים להשתמש בו באופן מושכל. למשל, הוספת הערות קוליות למוצג יכולה להיעשות על ידי כתיבת טקסט או לפחות נקודות התיחסות, הקלטתו באמצעות תוכנת קול המאפשרת עריכה משופרת כגון AUDACITY ורק אז אחרי עריכה, העלאה של קובץ הקול למיצג הVOICE THREAD. גם זה אינו מבטיח שהתוצר ינבע מלמידה משמעותית, אך האפשרות של שימוש בכלי להצגת פירות של למידה משמעותית בהחלט קיימת. אנו נהיה חייבים ללמוד להביע את עצמנו במדיה קולית בצורה מחושבת וזו מיומנות חשובה כשלעצמה. נדמה לי שאם אנו מזהים אפשרויות של שימוש מושכל בכלים טכנולוגיים חדשים, כדאי שנתנסה בהם לראות אם אמנם הפוטנציאל אמנם ניתן למימוש.בחוג התקשוב שלנו החלטתי לנסות לראות אם נוכל למצוא שימושים משמעותיים ל VOICE THREAD המרחיבים את היכולות של התלמידות לבטא את קולן. אפשר לבקר:http://nc-tech.wikispaces.com/Voice+Thread

להגיב על reuw לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *