ה-OLPC יוצא לדרך

This is the week that the One Laptop Per Child (OLPC) project begins, and as such, is a major turning point in our field – perhaps the key turning point.

Two interesting tidbits that I recall from the technical part of the movie (in case you don’t watch that part). First, in real world testing, the wireless mesh network worked at a distance of two kilometers. Wow. Second, there’s a “source” button on the keyboard – push it, and the kids see the source code for almost anything they’re running. They want these kids to be curious and to mess around with this computer – in other words, to learn.

המערכת הזאת מסירה את מגבלות הגישה של הילדים, ובזכות שקיפות ההפעלה של המכשיר, לחיצה אחת על אייקון הדפדפן תתן להם גישה לעולם החיצוני. בלי חשש, הילדים יוכלו לקרוא חדשות בעזרת קורא RSS מובנה, לעיין בוויקיפדיה ולהוריד ספרים אלקטרונים. המכשול הבסיסי בדרך ללמידה – הגישה לידע – פשוט נעלם.

ב-MIT החליטו לא לשים שום מחסום, וצירוף מקשים פשוט מעלה את המסוף ונותן לילד גישה אל מאחורי הקלעים של מערכת ההפעלה.

לא מחשב כמו שאנחנו מכירים, עם חלונות ומעבד תמלילים שהילד צריך ללמוד כדי להיות פקיד טוב כשהוא יהיה גדול, אלא מחשב שתוכנן על ידי אנשי חינוך כדי לעזור לילד ללמוד על העולם.

All of this, of course, raises the question about teachers and their roles and reactions. Will teachers see this as an advantage or a threat? How will teachers figure out how to use these new tools and how to integrate them into their teaching methods, curriculum, and classrooms? These are not new questions. What is new is that this is all going to happen extremely quickly and without much warning or planning.