פסגה חינוכית?

לפני כשבועיים נערך ה-ASU + GSV Summit. בליל האותיות הזה דורש קצת פיענוח. ASU הוא Arizona State University. למיטב ידיעתי מדובר באוניברסיטה מאד מוערכת הנחשבת לאחת החדשניות ביותר בארה”ב (ואני מודה שאינני יודע כיצד זה נמדד). GSV הם ראשי התיבות של ה-Global Silicon Valley – גוף שקצת קשה להדגיר. לפי כתבה ב-Business Week:

GSV is a family of connected businesses focused on three complementary disciplines: Investments, Strategic Services and Media. These collective businesses are united by an obsession with finding, investing in and partnering with the most dynamic growth companies in the world…the ones they call the Stars of Tomorrow.

מדי שנה נערכת ה-“פסגה” של שני הגופים האלה, וזאת של חודש אפריל היתה השמינית. כתבה ב-EdSurge שדיווחה על הפסגה מסרה ש:

the ASU+GSV Summit, now in its 8th year, is fueled by nonstop mingling and convening. This is the edtech industry’s premier financial conversation, packed with more than 4,100 people and 350 CEOs.

מתוך התיאור הכללי הזה אפשר לנחש שהחינוך והלמידה היו שחקני משנה בה, ואילו שאלות של עסקים תפסו את מרכז הבמה. ואכן, הסקירה של EdSurge מתמקדת בהיבט הזה. כמה מכותרות המשנה של הכתבה ממחישות את זה היטב:

• העיסקה הגדולה של השבוע
• מתי לקנות, מתי למכור
• מובילים ומזעזעי מערכות

ובכל זאת, אם מציינים שה-“שיח הכספי” הזה הוא הבכיר בתחום הטכנולוגיה החינוכית עדיין אפשר לצפות שידברו גם על למידה. ואכן, כך היה. כתבה באתר של ASU מתייחסת לדיון שהתנהל בנושא החם של “למידה מותאמת אישית”. אבל אותה כתבה מעלה (לפחות אצלי) תמיהה לא קטנה. הכתבה מוסרת:

The education-technology experts discussed the challenges that exist in developing technology-based tools and systems at scale. Primary to the discussion was the notion of personalization, and how K-12 and higher education institutions can implement technology without losing the personalization that is integral to successful learning outcomes.

עד היום, ופעמים רבות מאד, מומחים בתחום הטכנולוגיה החינוכית טענו שביכולתן של טכנולוגיות דיגיטאליות, באמצעות איסוף מאסיבי של נתונים וניתוחם, אפשר יהיה להגיע לכל תלמיד. במילים אחרות, בדרך הזאת לא “מאבדים את ההתאמה האישית” אלא סוף סוף משיגים אותה. והנה, אותם מומחים מתמודדים עם “אתגרים” שהמרכזי אשר בהם הוא איך להגיע לכל תלמיד וסטודנט. קשה לא לחוש שאי-שם בדרך מישהו גילה שההבטחות הגדולות של אותם מומחים נתקלו במציאות. (רצוי גם לשים לב למונח “learning outcomes” – אולי “תוצאות הלמידה”, אם כי התרגום הזה איננו מספק. מה מבדיל בין “למידה” לבין “תוצאות הלמידה”? אחד הוא תהליך שבא לביטוי במהלך החיים. האחר מתבסס על מדידה מדויקת ומדקדקת מתמדת. “תוצאות למידה” מתאימות מאד לעולמם של יזמים “חינוכיים” שמכניסים עוד ועוד אמצעי מדידה לתוך המערכת.)

פיליס לוקט, מייסדת Leap Innovations שמקדם בתי ספר צ’רטר עתירי טכנולוגיה בשיקגו, הנחתה את הדיון המדובר. הכתבה מביאה הערה משלה:

Part of the challenge is that the development is happening so far away from the needs of our educators and our students, and then we wonder why adoption is so slow.

נדמה לי שההיסטוריה של טכנולוגיות חינוכיות אכן מאמתת את האמירה הזאת. אבל לא ברור אם לוקט מכוונת אותה כלפי אותם מומחים שאת הדיון שלהם היא הנחתה. הרי העדר הכרות עם ההיסטוריה של הטכנולוגיה החינוכית (כן, אני יודע, אני מציין את הנקודה הזאת לעתים קרובות מדי) הוא מאפיין מרכזי של המחדשים שאיתם היא ישבה.

העדר הראייה ההיסטורית הזאת מופיעה בסקירה הקצרה שאודרי ווטרס ,שנכחה בפסגה, העלתה לאתר שלה. ווטרס מביאה מספר דוגמאות מהרצאות ומשיחות שהיא שמעה במקרה בפסגה. הדוגמאות האלו מעידות על חוסר הכרות עם ההיסטוריה. לדוגמה היא מספרת שהיא שמעה יזם אוסטרלי טוען:

up ‘til two years ago, Australia didn’t do anything related to ed-tech.

יותר מכל דבר אחר, ההערה הדי מדהימה הזאת מצביעה על בורות. פרויקט ה-1:1 הראשון בבית ספר, לפני יותר מ-25 שנים, היה באוסטרליה, וה-Moodle כמובן גם בא משם. אבל יזמי הטכנולוגיה החינוכית בעקביות ממציאים את הגלגל.

ווטרס גם מזכירה לנו את הפרשה של האוניברסיטה של וירג’יניה משנת 2012 כאשר חברי הוועד המנהל דרש את פיטוריה של נשיאת האוניברסיטה אחרי שהם למדו, דרך העיתונות הפופולרית, על התנופה הגדולה של קורסי MOOC. חברי הוועד שאלו למה זה לא קורה אצלם, וחששו שהמוסד שלהם איננו צועד עם הזמן. הם בכלל לא ידעו, וגם לא טרחו לבדוק, שהאוניברסיטה שלהם היתה בין המובילות בתחום שילוב הדיגיטאליות לתוך קורסים.

אבל על אף העובדה שאני נהנה לקרוא את העקיצות של ווטרס, וכמוה כואב את היומרנות שכנראה זרמה חופשי בפסגה, אני מוצא את עצמי שואל אם היא באמת ציפתה למשהו אחר. הרי רצוי לזכור שב-EdSurge ציינו שמדובר ב-edtech industry’s premier financial conversation. צריך להיות ברור שהדגש היה על הכסף, ולא על החינוך.

3 תגובות בנושא “פסגה חינוכית?”

  1. אני מתקנא בהספק שלך. יש לי התחלה של משהו שמתכתב בצורה מסוימת עם המוקים “שלך” ועדין מחכה לסיום, וקישור למשהו שעוסק בפרסונליזציה שסקרן אותי. אני יכול להבין מדוע הפרסונליזציה חמה עכשיו, אבל הרבה פחות היה לי ברור מדוע דוקא עתה היא זקפה ראשה שוב בחינוך. ולמעשה סקרן אותי האם יש ב come back הזה תפיסה חדשה או לפחות יכולת טכנולוגית שתאפשר קיום חלומות ישנים או באמת רק טרנספר שיווקי מפלאי הפרסונליזציה בתחומי אחרים (ואלו אכן פלאות נהדרות לטעמי, למשל הספרים שאמזון מציע לי). אני חושב שמה שיותר סקרן אותי זה האם הפרסונליזציה הזו תומכת גם בסוגי הלמידה הקונסטרוקטביסטית, השיתופייים ה”יצרנים” או שמדובר באוטומטיזציה של אימון ותרגול. ממה שכתבת אפשר להסיק שאין בשורה חדשה אבל אני עדיין סקרן ואופטימי (תמים?) ומבטיח לבדוק את זה בהמשך.

    1. אני חושב שבתוך דבריך (גיל) נמצאת הבעיה. מכיוון שהפרסונליזציה של אמזון (אם ניקח את דוגמתך) היא אכן מופלאה, אבל היא חרב פיפיות. קודם כל כי היא דורשת מערך שלם של מעקב ואיסוף מידע (שיש לו ערך כלכלי של שיווק ופרסום ושל מכירת המידע לגופים אחרים), אבל גם מכיוון שהיא אינה שקופה, היא black box. לא רק שאין שליטה על ההצעות הללו, אלא גם אין נגישות להבין איך היא המערכת הזו עובדת, מה האלגורתמים שמפעילים אותה, ומתוך כך גם מה התפיסות החברתיות שמשוקעות בה, מה המניפולציות השיווקיות שמשמשות אותה ועוד ועוד. ההצעות שאמזון (וגוגל ואחרים) מציעות לך שובים את לבך (וליבי) לא רק כי הן נוחות, אלא כי יש בהן את הקסם של “הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן”, אבל האם היית עובר בדלת זו אם היא לא היתה נפתחת לך? האם הן מנחשות אותך או יותר מכוונות את הדרך שלך? אם נדבר על פרסונליזציה אלגורתימית בלמידה, שזאת ההבטחה הגדולה, הרי שאלו בדיוק הסכנות הגדולות: מעקב ושימוש לרעה במידע שנאסף, חוסר שקיפות פדגוגית (ובעצם העדר שליטה דמוקרטית על תהליכי הלמידה) ושיקוע של הנחות יסוד חינוכיות לימודיות בעייתיות. לא סתם גברת ווטרס זורקת חיצים על כינוס של התעשייה, בגלל שזאת בדיוק הבעיה ההבטחה של הפרסונליזציה כרוכה גם בכניעה לאינטרסים העסקיים של הסיליקון ואלי, והאינטרסים האלה משוקעים במערכות אותן הן מנסות לשווק בכל הכוח לעולם החינוך.

      1. חמי,
        להבנתי מדובר בשתי סוגיות: המידע שבו שולטות החברות ומה שנעשה בו ומהו וכו וכו, והפדגוגיה של הפרסונליזציה. להבנתי ווטרס התיחסה לנושא השני, לערך הפדגוגי של הפרסונליזציה או לפחות להבטחה הפדגות שכנראה לא מומשה. אבל גם אם התיחסה לענין הראשון אני אישית מתעניין בסוגיה השניה. מהי אותה פרסונליזציה שעליה מדברים עכשיו? איך ואיפה היא אמורה לפעול?
        מערכות “פרסונליות” שתומכות בתרגול ואימון (חכם יחסית) היו וישנן גם כיום למשל https://www.carnegielearning.com שנשענת על יסודות מערכת שנוצרה בשנות ה-80 של המאה הקודמת על בסיס התיאוריה של הפסיכולוג J.R. Anderson. ואפילו אולי מערכת ההוראה של האקדמיה של קאן. אני מנסה להבין אם מדובר בהמשך של מערכות ממין זה (ואז גם סכנת התלמיד כמוצר עבור החברות הטכנולוגיות נראית לי בעוצמה חלשה) או שמדובר במשהו יותר יומרני. בגלישה לא מחייבת מצאתי למשל את https://knowledgeworks.org/resources/vision-reality-personalized-cbe/
        כאשר הפרשנות של personaslization היתה בערך תלמיד במרכז.
        אני אמשיך לנבור בעניין.

להגיב על גיל עמית לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *