טכנולוגיה לשם ההוראה, או לשם הלמידה?

סטיבן דאונס מקשר היום למאמר קצר באתר של ה-Singapore Educational Consultants. זאת הפעם הראשונה שאני מבקר באתר הזה, והרושם הכללי הוא שמדובר באתר של איש חינוך רציני שמפרסם מאמרים מעניינים … אבל די שטחיים. אמירותיו מעניינות, אבל מאד סתמיות. אבל המאמר שאליו דאונס מקשר (Note-taking: A fundamental skill of the independent learner) מציין משהו מאד חשוב.

המאמר מתמקד בחשיבות של כתיבת הערות ותקצירים משיעורים ומקריאה, ואת הארגון של הכתיבה הזאת על ידי התלמיד עצמו. כותב המאמר, עמרם נורדין, מציין שהיום, בגלל היכולות המרשימות של טכנולוגיות חדשות, יותר ויותר מוסדות חינוכיים נוהגים לחלק תקצירים של שיעורים לתלמידים (הכוונה היא לאמצעים דיגיטאליים). הוא מוסיף שהמוסדות האלה מתגאים ביכולת הטכנולוגית הזאת, ושבמקרה הזה, הגאווה גוברת על הרצון להביא ללמידה אמיתית. נורדין מוסיף שהתקצירים מסייעים לתלמידים לעבור מבחנים, שעל פי רוב נגזרים מהתקצירים שחולקו. בהמשך, אותם מוסדות רואים ציונים גבוהים ומניחים שהתרחשה למידה, למרות שאין זה בהכרח נכון. נורדין כותב:

Effective note-taking implies that a lot of thinking is done by the student to help him sort out the relevant from the irrelevant and to get the information into some organized and effective structure. A student will also be a very much more active learner if he makes his own notes. Independent learners need to be active learners, in fact they have to be pro-active about their learning.
דאונס מסכים, והוא מביא את הנסיון האישי שלו כדוגמה:
I don’t care how you take notes. Use the computer, like I did today. Use paper and ink, like I did at the collaboration workshop last week. … The main thing is, if you want to learn, take notes. Learning is not a passive act; it is an act of engagement, where you involve yourself physically and mentally, where you struggle to understand and integrate the material.
על פי רוב, המערכת החינוכית מזהה את המחשב ואת האינטרנט כאמצעים שמזרזים ומייעלים את הגישה למידע, או שעוזרים להמחיש את הידיעות שצריכים ללמוד. אלה, כמובן, שימושים מאד לגיטימיים. אבל השימושים האלה מתמקדים בצד ההוראתי של התהליך של הוראה/למידה. אחד האתגרים המרכזיים שלנו כאנשי חינוך, הוא לחשוף את התלמיד ליכולות של הכלים שעומדים לרשותו היום לארגן את הלמידה של עצמו. שימושים רבים מדי של הטכנולוגיה מקלים על התלמיד ומנציחים אותו כלומד פסיבי. אבל כפי שדאונס מדגיש, הלמידה צריכה להיות פעולה של מעורבות, והיכולת של התלמיד לרשום הערות לעצמו ולתקצר שיעור, ולעשות סדר לעצמו מבליל המידע שמגישים לו, מניחים בסיס למעורבות הזאת. אנחנו זקוקים פחות לטכנולוגיה שמסייעת להוראה, ויותר לטכנולוגיה שמסייעת ללמידה.

תגובה אחת בנושא “טכנולוגיה לשם ההוראה, או לשם הלמידה?”

  1. במשפט “הלמידה צריכה להיות פעולה של מעורבות” הייתי מחליפה את המילה “מעורבות” במילה “יצירה”.ואם אנחנו מסכימים שהלמידה וההוראה הם שני צדדים של אותה מטבע אזי אני סבורה שהמורה עצמו צריך הזדמנויות להתנסות בשיתוף ויצירה. ויש סיכוי שהזדמנויות כאלה תחלצנה אותו מראיית עצמו כצינור פסיבי של העברת ידע (ראייה שמחלחלת לתלמיד פסיבי).איריס

להגיב על אנונימי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *