אני מקווה שבקרוב אמצא את הזמן לסכם לפחות מספר היבטים של כנס “גולשים באינטרנט 7” של מכון מופ”ת. זה בהחלט מתבקש, אבל (כרגיל) יש מספר מטלות דחופות יותר. עם זאת, נדמה לי שיש טעם לדווח על הרצאה אחת (למרות שאני בכלל לא נוכחתי בה) משום שהיא זכתה כבר לכיסוי עיתונאי.
מדובר במחקר של ד”ר נימר ביאעה וד”ר וגיה דאהר על השימוש בטלפונים סלולאריים בלימוד המתמטיקה בחטיבת הביניים. מספר פעמים בעבר ציינתי שהטלפון הסלולארי, מכשיר שנמצא בידיהם של רבים מאד מתלמידי בתי הספר, יכול לשמש כלי לימוד רב עוצמה. כמו-כן, הבאתי מספר דוגמאות שמראות כיצד מורים מגייסים את הכלי לצרכי לימוד. לכן, שמחתי ללמוד על ניסוי/מחקר שנערך בישראל שמשלב את הטלפון הסלולארי לתוך הכיתה. מעניין לציין שבמאמר שהופיע ב-nrg ביום הכנס נכתב:
אבל במערכת החינוך יש מי שהבינו שמדובר במאבק אבוד והחליטו לנצל את יתרונות הסלולרי לטובת שיפור החינוך.
הניסוח הזה אמנם מצלצל יפה בכתבה עיתונאית, אבל היא רחוקה מהאמת. הרי בכתבה עצמה מצטטים את נימר שאומר:
צריך לפתוח את דלתות מערכת החינוך בפני הטלפונים הסלולריים. יש לעודד את התלמידים להביא את הטלפונים הניידים לכיתה, ולא לאסור זאת עליהם…. מדובר בשיטת הוראה שאפשר גם ליהנות ממנה.
אין אלה משפטים של מישהו שמרים ידיים מול מציאות בלתי-נמנעת (“מאבק אבוד”) אלא של מי שמזהה הזדמנות ומבקש לנצל אותה. יש מספיק דוגמאות שבהן המערכת מגיבה בהכנעה למציאות, כך שלא צריכים לתאר מהלך כזה, מהלך שבו יוזמים התייחסות חיובית למציאות החדשה, ככניעה.
בתקציר המחקר שהתפרסם לקראת כנס גולשים אנחנו לומדים שהתלמידים בניסוי משתמשים ביישומים מתמטיים שמותקנים על הניידים שלהם (אפשר לבדוק, ולהוריד, באתר של Math4Mobile שאמנם מופיע באנגלית, אבל מדובר בפיתוחים של אוניברסיטה חיפה). ממה שהצלחתי להבין, רוב הפעולות הלימודיות של התלמידים אינן אלה חישובים והמחשות המבוצעות בעזרת היישומים הזעירים שבניידים, אבל אנחנו גם קוראים ש:
תוך כדי ביצוע פעילויות אלו, אשר חלקן מתבצע באופן אינדיווידואלי עצמאי במסגרת הכיתה והחלק השני בפעילות מתמטית שיתופית אותנטית בשטח, מפתחים התלמידים מושגים מתמטיים וחוקרים אותם.
ציון ההיבט השיתופי הזה בהחלט מעודד. כמובן שאינני מתנגד לכך שיישומים מתמטיים רבי-עוצמה יימצאו בידיהם של תלמידים. אין ספק שיישומים כאלה יכולים לתרום הרבה ללמידה. עם זאת, נדמה לי שהכוח האמיתי של שילוב הטלפון הסלולארי בתהליך הלמידה נמצא ביכולתו להרחיב את מרחב הלמידה ולפתוח אפיקים חדשים לחקר מעבר לכותלי הכיתה. ואם זאת הכוונה ב-“פעילות מתמטית שיתופית אותנטית בשטח”, יש בהחלט סיבה לאופטימיות. נעים לדעת שבישראל נערכים פרויקטים כאלה. אני מנחש שבלא מעט כיתות יש מורים שמזמינים את תלמידיהם לבחון כיצד אפשר להשתמש בסלולארי כחלק מהלמידה בכיתה, וחבל שמידע על ניסויים כאלה איננו מגיע לכלל ציבור המורים. אם אלמד על עוד נסיונות כאלה, אשמח לתרום את תרומתי הצנועה בכך שאפרסם אותם כאן.
Post Views: 107
בהמשך לסיכום כנס גולשים באינטרנט 7, לגביו מוסכם כי מספר המושבים היה “גדול” על מספר המשתתפים, כדאי לציין גם שתי תכניות בחינוך המיוחד שראוי לציינן, שלא ניתן היה לבצען ללא שימוש בתקשורת מחשבים:“קו-אור” – http://www.kavor.org.il תקשורת עם תלמידים מאושפזים שמרכזו במכללת דוד ילין בירושלים – תכנית בה בונים פרחי הוראה מאותה מכללה וממכללת אלקסאמי שיעורים בעברית ובערבית ומעבירים בלמידה מרחוק לילדים המאושפזים. בנוסף דווח ע”י מכללת תלפיות על קורס משותף המועבר בשפה האנגלית בין סטודנטים בארץ לבין סטודנטים חרשים ממספר מוסדות אקדמיים בארה”ב.
תודה עבור ה-“תוספות” האלו. אין לי ספק שפרויקטים רבים מוצלחים וראויים, וחוסר ההתייחסות שלי אליהם כאן איננו אומר שאיני מעריך אותם.יש אולי טעם להוסיף שלמרות שבדיווח אחר רמזתי שהתעייפתי מלשמוע דיווחים על פרויקטים שחוזרים על עצמם שנה אחר שנה, דווקא סקירה על השינויים שמתרחשים בפרויקטים ארוכי טווח כן יכולות להיות מעניינות מאד. במקרים כאלה נרצה לדעת, למשל, האם הפרויקט ממשיך להתנהל אחרי שמקימיו עוזבים, או כיצד מרחיבים אותו, או האם משלבים לתוכו כלים חדשים, ועוד. נדמה לי שהצטברו מספיק שנים של נסיון כדי שבכנסים נתחיל לשמוע סקירות מהסוג הזה.