בעלה בן 90, והעיניים שלו בוגדות בו. הוא אוהב לקרוא, אבל מתקשה לעשות זאת. אחד הבנים שלהם רכש לו iPad וגם מספר ספרים שהוא העלה עליו כך שאולי כך, עם אותיות גדולות מאד, הוא יוכל להמשיך להנות מהקריאה. מידי פעם אני מתיישב לידו כדי לעזור לו להמצא ברזי ה-iPad – כיצד חוזרים למסך הראשי, כיצד פותחים את האפליקציה של “הארץ”, ובעיקר, כיצד לקרוא את הספרים שהבן הטעין. זה הולך לאט, אבל מתברר שגם בטוח.
לפני כמה ימים, כאשר ביקרתי אצלו, הוא הראה לי שהוא מסיים לקרוא ספר על ה-iPad, ספר שהוא התחיל, אבל לא היה יכול לסיים, במהדורה מודפסת. הוא הראה לי שהאותיות במסך היו מסודרות כך שהופיעו ארבע או חמש שורות של טקסט בכל מסך, והוא הצביע על הספר המודפס, שישב מתחת ל-iPad ותמך בו כך שהוא יישב בזווית מתאימה לקריאה (הוא מתקשה לסדר את המכסה של ה-iPad שאמור לענות על אותו צורך). אכן, הספר הדיגיטאלי היה “פתוח” לפניו, באחד העמודים האחרונים שבו. אגב, הוא סיפר לי בהתלהבות שמדובר בספר מצויין.
ג'יי, כל תשתית מאפשרת מענה לאיזה צורך :-), וברצינות, אני חושבת שהעולם הדיגיטלי בהחלט מסייע להנגיש מידע וחווית משתמש במיוחד לאותם אוכלוסיות שציינת במאמר.
הפוסט מעורר השראה – תודה !
כאשר הרצון לקרוא קיים אז אפילו old hands יכולות למצוא new buttons להעזר בהם.
איריס