הרשעת אליזבת הולמס, מייסדת Theranos, החודש מעניקה לנו הזדמנות להרהר על ההבטחות החלולות של חברות הזנק שביכולתן לחולל מהפכות בשלל תחומי החיים. מרי ג’ו מדה (Mary Jo Madda), ב-EdSurge, מכירה בכך שגם בחינוך יש הבטחות כאלה ושואלת:
מדה מדגישה שהבעיה העיקרית בפרשת Theranos היתה שהחברה סיכנה את הבריאות של לקוחותיה הפוטנציאליים. אבל היא גם מציינת שהיתה הונאה כספית והרעיונית כלפי הלקוחות והיא מודעת לעובדה שזה קורה גם בחינוך. מדה מציינת ש:
problematic edtech companies with grand visions and little follow-through don’t just affect the investors pouring funds into the space; they also potentially put learners into compromising situations.
על אף העובדה שהסכנה בחינוך איננה סכנה בריאותית, יש בכל זאת סכנה, וטוב שמדה מתייחסת אליה. הכתבה שלה מתמקדת בשתי יזמויות שבעיניה ראויות אולי שיוכתרו בכבוד המפוקפק של ה-Theranos של החינוך – AltSchool ו-Knewton. שתי החברות האלה, שכמובן זכו לכסף רב ממשקיעים שקיוו להגדיר מחדש את הלמידה ואת בית הספר (או לפחות להרוויח תוך כדי הנסיון) הן דוגמאות מצויינות של הרצון של עמק הסיליקון להמציא מחדש את החינוך. הכתבה של מדה פורסמה במרץ 2022, אבל הכתובת היתה על הקיר די מזמן, ומדה מגיעה למסקנה הקודרת לגבי החברות האלה די באיחור.
מדה, אגב, איננה מוסרת לנו שבפברואר 2015 היא פרסמה כתבה על AltSchool ב-Edsurge שבה קשה למצוא מילה של ביקורת. מאוחר יותר, ביולי אותה שנה, הופיעה כתבה נוספת שלה (באתר Bright), וגם בה היא מספרת לנו על חוויית הלמידה הייחודית והחיובית שמתרחשת שם. למען האמת, קשה לכנות את הכתבה הזאת “כתבה”. מדובר באוסף של 12 צילומים המלוּוים במספר משפטים שמתארים את החוויה הייחודית של AltSchool. לצד הצילומים של ילדים מחייכים היא מספרת לנו על למידה באמצעות פרויקטים, ועל כיצד טכנולוגיות דיגיטליות אוספות נתונים על הפעילויות של התלמידים על מנת למקסם את חוויית הלמידה האישית של כל תלמיד.
היום, ב-2022, ההתייחסות של מדה שונה מאד. עכשיו היא רואה ב-AltSchool נסיון שמלכתחילה היה מיועד לכשלון. היא מצטטת יזם טכנולוגי שמתאר את הבעיה המרכזית של יזמויות כאלה:
“Here’s technology coming to save this industry with its incredible promises that often lack an understanding of how things work in unique and specific industries, pedagogies and dynamic jurisdictions.”
הציטטה הזאת כנראה נאמרה לקראת הכתבה הנוכחית. אבל היו כאלה שאמרו דברים דומים, ועוד יותר ביקורתיים, לפני שנים. אני, למשל. ב-2015, בהתייחסותי ל-AltSchool, כתבתי:
נדמה לי שיותר מכל דבר אחר באה לביטוי כאן היומרה היזמי ההיי-טקי שמסוגלת להמציא את הגלגל מפני שהיא משוכנעת שאף אחד לפניה לא הגה דברים דומים.
מדה יותר ביקורתית כלפי Knewton. חשוב לציין שבאופן כללי העיתונות החינוכית השמיעה לא מעט ביקורת כלפי היוזמה הזאת, אם כי ב-EdSurge הדיווחים היו לרוב סביב הכסף הרב שהמיזם גייס. בדצמבר 2016, כאשר חוסה פריירה (Jose Ferreira), מייסד החברה, פרש ממנה, EdSurge דיווח שעד אז החברה גייסה מעל $150 מיליון. באותה כתבה מציינים שפריירה זכה ללא מעט ביקורת, אבל אין בה שום רמז לכך שהיתה כאן אחיזת עיניים דוגמת Theranos. דווקא בסיום הכתבה יש ציפייה, תוך התייחסות די חיובית, שפריירה עוד ייראה בסביבה החינוכית.
בהתייחסויות ל-Knewton ב-EdSurge הביקורת היתה די מוצנעת, וזה על אף העובדה שרבות מהצהרותיו של פריירה על היכולות של הכלים שהחברה פיתחה היו עד כדי כך מוגזמות שקשה היה להתייחס אליהן ברצינות. (אני מודה שכמה מהצהרותיו שירתו אותי היטב במספר הרצאות שלי על היומרה של יזמים בתחום הטכנולוגיה החינוכית.) הכתובת היתה על הקיר אבל זה לא מנע מהחברה לגייס מיליונים. היום מדה כותבת:
Either way, there is a moment of learning that anyone can take away from these failed fake-it-until-you-make-it storylines. The similarities between AltSchool and Knewton are telling—investors can and should focus on investing in former educators who understand what students and teachers really need—and hold higher standards for their education investments.
היזמויות האלה – AltSchool ו-Knewton – היו שונות זו מזו, אבל שתיהן התאפיינו באיסוף של נתונים כדי “להכיר” טוב יותר את הלומד וכך להעניק לו “חוויה” לימודית ייחודית. AltSchool טענה שבאמצעות צפייה מתמדת בפעילות התלמיד היא תוכל לנתח כיצד הוא לומד וכך לקדם אותו, ואילו Knewton היתה משוכנעת שהכמות האדירה של נתונים שהיא אוספת אודות התלמידים תהפוך לאיכות וכך אפשר יהיה למקסם את הלמידה של כל תלמיד ותלמיד באופן אישי. שתי החברות אופיינו ביוהרה די מדהימה בנוגע למה שהן חשבו שהן יכלו לחולל בחינוך.
היוהרה הזאת היתה צריכה להיות ברורה וגלויה לכל מי שעקב אחריהן. אבל ל-EdSurge, וללא מעט גופים “חינוכיים” אחרים, נדרש זמן רב עד אשר האסימון נפל והם הבינו שהמלך ערום. לעומתם, היו כאלה שהתריעו. לפני ארבע שנים, עם צאתו של ספר על Theranos, כתבתי כאן שאפשר למצוא דוגמאות דומות גם בחינוך, ובין המועמדים הרבים הראויים לתואר הזה ציינתי את AltSchool, את Knewton, ואת הטבלט Amplify. כל אחת מהיזמויות האלה, בצורה זאת או אחרת, טענה שהיא בדרך להמציא מחדש את החינוך ו/או להציל אותו. טוב לדעת שהיום ב-EdSurge מודעים לבעיה של יוזמות “חינוכיות” שהן מלאות יומרה אבל ריקות מתוכן חינוכי של ממש. רק חבל מאד שנדרש זמן ארוך כל כך עד שמכירים בזה.