קטגוריה: ילידים

איך שגלגל לא כל כך מסתובב

אנתוני אורסיני הוא המנהל של חטיבת הביניים על שם בנימין פרנקלין בעיר רידג’ווד שבמדינת ניו ג’רסי. לפני כשבוע וחצי הוא שלח מכתב (בדואר אלקטרוני) להורי כל תלמידיו בו הוא מבקש לגייס את עזרת ההורים למנוע מילדיהם להשתתף רשתות חברתיות אינטרנטיות. המכתב התפרסם, בין היתר, באתר של תחנת טלוויזיה בניו יורק, ולכן אנחנו יכולים לדעת שאורסיני כתב:
It is time for every single member of the BF Community to take a stand! There is absolutely no reason for any middle school student to be a part of a social networking site!

Let me repeat that – there is absolutely, positively no reason for any middle school student to be a part of a social networking site! None.

נחשפתי למכתב המדהים הזה דרך הבלוג של אירא סוקול. על פי רוב סוקול מאד שקול בדבריו, אבל המכתב של אורסיני הצליח להרגיז אותו, וכותרת המאמרון שלו מבטאת זאת: Anthony Orsini, Please Shut Up. אבל הכותרת הבוטה הזאת איננה נובעת רק מהרצון להגיד למנהל בית ספר שהוא מדבר שטויות. סוקול מסביר שרשתות חברתיות הן אמצעי התקשורת המועדף על בני הנוער היום, ולכן:
I’m just asking that you taste your own medicine. That you stop communicating in your preferred way. Stop talking, stop writing, stop reading, stop all those conversations you have in the school corridors, at restaurants, on the phone, at the market.
דבריו של אורסיני הזכירו לי כתבה מלפני 12 שנה על מפקח במחוז בדרום קליפורניה, אל מייארס (Al Mijares), שהתבטא בצורה דומה. כמובן שאז לא היה Facebook, אבל היה לו ברור שהאינטרנט והלמידה הבית ספרית היו מנוגדים זה לזו. מייארס ראה לנכון לחסום כמעט כל דבר אפשרי באינטרנט. הוא הסביר:
Kids should not be using computers for fun. Kids should be focused on their task. That task is to be educated not entertained.
אבל קל מדי לצחוק, ולטעון שתמיד יהיו אנשים שלא מבינים שהעולם של היום איננו אותו עולם של אתמול. בכל זאת הדברים קצת יותר מורכבים. בתגובות למאמרון של סוקול הורה לילד שלומד בבית הספר של אורסיני מביע התנגדות לגישה שלו, אבל מדגיש שלדעתו מדובר במנהל טוב שמנסה לטפל בבעיות חמורות של בריוניות ברשת. ואותו הורה איננו לבד. במאמרון נוסף, שלושה ימים מאוחר יותר, סוקול כותב שמכרים שגרים ברידג’ווד כתבו לו וסיפרו שאורסיני הוא אדם טוב שנקלע מצב בלתי-אפשרי. לאור הדברים האלה סוקול מנסה לגלות יותר הבנה כלפי המנהל – אבל בכל זאת, קשה לו. הרי אם המצב בבית הספר נואש כפי שהוא נראה, ספק אם זה בגלל התלמידים והרשתות החברתיות שלהם בלבד. סוקול מציין, למשל, שהשיעורים שם בוודאי משעממים ביותר אם במכתב שלו להורים אורסיני כותב:
Over 90% of all homework does not require the internet, or even a computer. Do not allow them to have a computer in their room, there is no need.
אינני מכיר את המצב ברידג’ווד, וצר לי לקרוא שהאווירה בבית הספר היא עד כדי כך עכורה שהמנהל חש צורך לאמץ בפתרונות קיצוניים כמו להמליץ להורים לא לאפשר לילידיהם מחשב בחדר. ובכל זאת, די מפתיע ש-12 שנים אחרי התבטאויותיו של אל מייארס, יש עדיין מנהלים שסבורים שאינטרנט ולמידה סותרים זה את זו.

את זה אני מעריך

מארק בולין מנהל את הבלוג NetGen Skeptic, בלוג שעוסק בנושא אחד – בדיקה מתמדת של הטענה שהדור הצעיר “מבין” בתקשוב מפני שהוא נולד לתוך מציאות תקשובית. מאז שמארק פרנסקי קבע את המונח “ילידים דיגיטאליים” אנשי חינוך שומעים שבני הדור הזה לומדים בצורה שונה מאשר הדורות שקדמו לו, ולכן המורים חייבים לאמץ טכנולוגיות חדשות על מנת לדבר בשפה שלו. כל פעם שמתפרסם מחקר חדש שבוחן אם אכן נכון שסטודנטים מעדיפים ללמוד באמצעות התקשוב, או אם הם “מבינים” את התקשוב מהר יותר, בולין כותב על זה בבלוג. במידה מסויימת, אפשר להגיד שהבלוג כבר עשה את שלו. פעמים רבות הוא כבר דיווח על מחקרים וסקרים שמצביעים על כך שהטענה של פרנסקי פשוט איננה נתמכת בנתונים מהשטח. ועוד יותר חשוב (אם כי לא בהכרח בגלל הבלוג של בולין) פחות ופחות אנשי חינוך נאחזים בטענה הזאת, ובהשתמעויות החינוכיות (השליליות) שלה.

לפני שבוע בולין דיווח על “מחקר” חדש שמאמת כמה מהנקודות שהוא מרבה להדגיש. שם המחקר: Debunking the Digital Native Myth, וכותרת המשנה שלו מוסרת ש-“סטודנטים בהשכלה גבוהה מבקשים יותר תמיכה בשימוש בטכנולוגיה בכיתה”. לכאורה יש כאן עוד סיבה להגיד “אמרנו לכם”. הנה, דופקים עוד מסמר לתוך הארון של מיתוס היליד הדיגיטאלי. אבל אפילו אם בולין שמח לאמץ את המסקנות, הוא דורש לבדוק את הנתונים, ובמקרה הזה, הוא מגלה שקשה למצוא אותם. הוא כותב שיש בעיה עם המחקר:

a) it was conducted by a private consulting company, Cengage Learning so, as far as I know, there was no requirement for peer review;
b) only very limited methodological details have been publically released.
אכן, הורדתי את ה-PDF של הדוח, ומתברר שהוא מסמך בן 13 עמודים, שרק שבעה מהם מכילים מידע על ה-“מחקר”, ובאלה תרשימים גדולים ומעט טקסט. אנחנו לומדים שמדובר בסקר שנערך אצל בערך 750 סטודנטים ו-300 מרצים, אבל לא מוסרים לנו באילו מוסדות, או מה הם לומדים. בולין מציין ש:
If we look at the data that this conclusion appears to be based on, it is pretty thin: “65 per cent of instructors think students are tech savvy when it comes to using digital tools in the classroom. Conversely, only 42 per cent of students believe there is enough support for educational technology, evidence of a perception gap in how adept students are versus how savvy they are presumed to be.” Hardly myth-debunking evidence.
יש מי שמבקש לחשוף את המיתוס של היליד הדיגיטאלי מפני שהוא משוכנע שמדובר במיתוס, ומפני שהוא חושב שהמיתוס הזה מזיק לקידום הטמעת התקשוב בחינוך. אבל זאת לא הסיבה האפשרית היחידה. חברת Cengage Learning משווקת “פתרונות” שבאמצעותם מוסדות חינוך יכולים, תמורת כסף טוב כמובן, לאמץ טכנולוגיות למידה שיהיו קלים לשימוש. גם Cengage מעוניינת לחשוף את המיתוס. הרי עבורה, אם סטודנטים אינם שולטים בטכנולוגיה כפי שהמיתוס טוען, זאת הזדמנות למכור את המוצרים שלה. מהדוח שהתפרסם ברשת נודף ריח של “מחקר מטעם”, ובולין מודע לכך. הוא מתעקש להראות שהטענות של אלה שמספרים לנו על היליד הדיגיטאלי אינן מבוססות במחקר. ולכן, גם כאשר הוא פוגש “מחקר” שלכאורה מאושש את דעותיו הוא איננו מקבל אותו מפני שהוא מסכים עם מסקנותיו. הוא דורש שגם הוא יתבסס על שיטות מחקר תקפות. נעים לקרוא בלוג כזה.