צעד אחד קטן בניסוח …

כמות מכובדת ביותר של מידע בתחום התקשוב בחינוך מגיעה לתיבת הדואר הנכנס שלי. אני מנוי על עדכונים מארגונים רבים וגם מקבל המלצות דרך מגוון כלים. כמעט מידי יום, למשל, המלצות לקישורים מגיעות אלי דרך Scoop.it!. בדרך כלל עיון חטוף בן כמה שניות מספיק לי לראות שאין צורך בעיון מעמיק יותר. אבל לפעמים משהו צד את עיני ואני מקליק על קישור שמעורר ענין. כך עשיתי לפני כשבועיים כאשר קיבלתי קישור לכתבה:

Turn screen time into learning time

הדיון סביב שעות מסך איננו חדש, ולמען האמת חשבתי שהוא הוכרע כבר מזמן עם הסכמה כללית שאופי הצפייה חשוב יותר מאשר מספר שעות הצפייה. אבל כאשר דרך ההמלצה ב-Scoop.it! הגעתי אל הכתבה גיליתי שהיא לא עסקה בצפייה ביתית של בני נוער, אלא בשימוש במסכים בכיתה. זאת ועוד: היא הופיעה באתר של ה-ISTE, אחד הגופים המרכזיים בתחום עידוד השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות במערכות חינוך. ההתייחסות לשימוש בכלים דיגיטליים בכיתה מעניין אותי יותר מאשר השימוש הביתי, ולכן, על אף העובדה שלא היו לי ציפיות רבות, קראתי את הכתבה במלואה. לא הופתעתי למצוא כתבה די סתמית, כבדה בקלישאות. בין היתר, למשל, מצאתי כותרת משנה שהכריזה:

It’s not the screen but what you do with it that matters

קשה למצוא אנשי חינוך היום שיתווכחו עם קביעה כזאת. כמו-כן, ההמלצות שבתוך הכתבה היו צפויות. הכתבה מתארת ארבע דרכים שבהן המסכים מאפשרים "למידה לעומק": תוכן עשיר נגיש, גישה לכלים ליצירת תוכן (שבאמצעותם תלמידים יכולים להביע את עצמם), הזמינות של אלפי יישומונים, והאפשרות להשתמש בצפייה בטלוויזיה לפיתוח דיון איכותי. ספק אם מישהו בסוף 2019 יכול למצוא פגם באלה. "סתמי" כבר כתבתי?

בסוף הכתבה הופיע משפט שעזר לי להבין לא מעט מהסתמיות של הכתבה:

This is an updated version of a post that originally published on Dec. 2, 2015.

החלטתי לנסות לאתר את הכתבה המקורית, תוך הציפייה שאגלה שבמשך ארבע השנים האחרונות שום דבר לא השתנה, ושבעצם מה שהיה הוא שיהיה. נדרש מאמץ, אם כי לא גדול מדי, למצוא את הגירסה שפורסמה ב-2015. הכתבה המעודכנת מופיעה במספר אתרים, אבל גם הצלחתי למצוא את המקור. וכאן אני חייב להודות שהופתעתי לטובה. גיליתי שבכמה נקודות שנראות לי משמעותיות חל שינוי.

הגירסה המקורית מזכירה את הסטנדרטים שה-ISTE אימץ – סטנדרטים שקובעים אלו מיומנויות דרושות לסטודנט כדי להצליח בעידן הדיגיטלי. הסטנדרטים מוזכרים באופן כללי בלבד: יצירתיות וחדשנות, אוריינות מידע, יכולות של תקשורת ושיתוף פעולה, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, והיכולת לקבל החלטות. באופן כללי מה שבדרך כלל מתוארות כ-"מיומנויות המאה ה-21".

לא פעם בעבר הדגשתי שמיומנויות אלו אינן שונות מהמיומנויות שהיה ראוי לחנך לקראתן במאה ה-20, ועוד במאה ה-19 היו אנשי חינוך שכבר אז הדגישו את המיומנויות האלו. לכן לא מפתיע שהגירסה המקורית של הכתבה ציינה תכונות שכבר אז היו נדושות. כמו-כן, לא היתה סיבה לצפות שבארבע השנים מאז הפרסום המקורי של הכתבה יחולו שינויים במה שנדרש מבוגר של מערכת החינוך. להיפך, אפשר היה לצפות שהגירסה המעודכנת תכלול חזרה על אותן מיומנויות. ואכן כך היה … אבל עם דגש שונה, ולדעתי חשוב.

בגירסה המקורית של הכתבה התכונות, המיומנויות, מוזכרות בסך הכל במילה אחת או שתיים. לעומת זאת, בגירסה החדשה הן זוכות לתיאור מורחב של משפט שלם. על פניו זה איננו נראה כשינוי גדול, אבל מדובר בכתבה קצרה, ומשפט כללי מספר הרבה יותר מאשר מילה אחת. זאת ועוד: התכונות הרצויות מתוארות בלשון פעילה. אין סתם רשימה של סטנדרטים, אלא תיאורים של כיצד אנחנו מצפים שהסטודנטים שלנו יוכלו לתפקד בעולם של מחר. אולי בסך הכל מדובר בניסוח שונה, אבל נדמה לי שהשינוי בניסוח מצביע על שינוי ביחס ללומד. הרבה יותר מאשר בגירסה המקורית השינוי הזה מעמיד את הלומד במרכז תהליך הלמידה.

בשתי הגירסאות מיומנויות הלומד אינן הנקודה המרכזית של הכתבה. כפי שצויין בכותרת, העיקר הכתבה עוסק בכיצד ניתן להפוך זמן מסך לזמן של למידה. וכאן נדמה לי שאפשר היה לצפות, ואף לקוות, לשינוי לעומת לפני ארבע שנים. אני שמח לכתוב כאן שאכן יש שינוי, אפילו משמעותי. המשפט הנדוש על המסכים ועל מה שעושים איתם מופיע בשתי הגירסאות, אבל בתיאור של ארבע הדרכים שבהן אפשר לעודד למידה לעומק הדגש שונה. כזכור, הגירסה המקורית מתארת טכנולוגיות: מחשבים, קונסולות משחק, טבלטים וטלפונים, וטלוויזיה. לעומת זאת, בגירסה המעודכנת ארבע הדרכים מתוארות לא מההיבט של הטכנולוגיות אלא מהלמידות שהטכנולוגיות מזמנות: איתור מהיר של תוכן עשיר, גישה לכלי יצירה קלים לשימוש, הימצאם של אלפי יישומונים, השימוש בטלוויזיה ככלי בפיתוח דיון אזרחי.

ההרחבות בכל אחת מהקטגוריות האלו עדיין דומות (בשני מקרים אפילו מילה במילה) להרחבות בגירסה המקורית, כך שקשה לטעון שיש כאן שינוי מהותי, אבל עצם שימת הדגש על פעולות שמזמנות למידה במקום על הטכנולוגיות עצמן מהווה שינוי חשוב. גם אם לא התרשמתי יתר על המידה מהדוגמאות שהובאו תחת כל אחת מארבע הדרכים שבהן המסכים אמורים לתרום ללמידה, יש בכל זאת תזוזה בכיוון הרצוי.

בתחילת כתיבת המאמרון הזה חשבתי שהוא יישא את הכותרת "ככל שהדברים משתנים …" – רמז לכך שאפשר לפרסם היום כתבה שהתפרסמה לפני ארבע שנים כאשר כמעט בלתי-אפשרי יהיה להבחין שמשהו השתנה. אבל על אף העובדה שההבדלים בין שתי הכתבות באמת זעירים, אפשר לזהות תזוזה חיובית. ומפני שלעתים די קרובות (אם לא קרובות מדי) אני נוהג לציין עד כמה בתקשוב החינוכי מה שהיה נשאר מה שיש, ראוי שהפעם אדגיש שאכן יש שינוי, ואפילו התפתחות.