די פשוט, אבל די משכנע

ד"ר הלן בארט היא, ללא ספק, אחד המומחים בתחום הפורטפוליו הדיגיטאלי. בארט מנהלת בלוג שמתעדכן לעתים די קרובות המתמקד כמעט באופן בלעדי בנושא של פורטפוליו. כאשר בלוג עוסק בנושא אחד מצומצם בלתי-נמנע שתהיה בו מידה לא קטנה של חזרה (זה קורה, כמובן, גם לי) אבל בדרך כלל אני מוצא מספיק גיוון בדברים שבארט כותבת כדי להצדיק את המשך העיון בבלוג שלה.

בנוסף לבלוג שלה, בארט מעדכנת דף שבו היא מקשרת להתנסויות שלה בבניית פורטפוליו דיגיטאלי באמצעות כלים שונים. העדכון האחרון בדף הזה היה לפני שנה, כאשר היא הוסיפה קישור לכלי ה-33 שהיא בדקה. יש בעייתיות לא קטנה בדף כזה. הבדיקות שלה התחילו בשנת 2004, והרבה מהכלים שהיא סקרה אז השתנו מאז. כך קורה שבמספר מקרים הדיווח שלה, והניסוי שהיא ערכה עם הכלי, אינם משקפים את הכלי כפי שהוא קיים היום. יתכן שזאת הסיבה שהדף הזה לא התעדכן כבר שנה. בארט בוודאי מודעת לבעיה הזאת. אבל הדף הזה מוצא חן בעיני, ואפשר אפילו לכתוב שאני שומר לו מקום חם בלב, וזה בגלל משפט שבארט מבליטה ממש בתחילת הדף, משפט שהיא כותבת הנחה אותה כבר משנת 1990 כאשר היא כתבה את הדוקטורט של (על הנושא של פורטפוליו דיגיטאלי, כמובן):

When learning new tools, use familiar tasks; when learning new tasks, use familiar tools.
מספר פעמים בעבר, כאשר התבקשתי לתאר תהליך של הטמעת השימוש בטכנולוגיות אינטרנטיות, ניסיתי לבטא את הרעיון הזה. אני חוזר שוב ושוב אל הפשטות הקולעת של המשפט של בארט כדוגמה מצויינת לרעיון שאני מנסה לבטא.

רעיון הפורטפוליו הדיגיטאלי חופף במידה מסויימת לרעיון "סביבת הלמידה האישית" (Personal Learning Environment) שנעשה פופולארי מאד בשנתיים האחרונות – במיוחד בזכות כלי Web 2.0. בלוגרים חינוכיים רבים מתארים את ה-"סביבות" האישיות שלהם – במקרים רבים בצורה גראפית. בדרך כלל אלה תרשימים עם צלמיות של כלים רבים וחיצים שמקשרים ביניהם. אלה אמורים להראות לנו כיצד הלומד קולט ומעבד מידע, גם מהרשת, וגם מעמיתים ברשת (קשה לי לזכור אם ראיתי פעם תרשים כזה שמכיל גם ספרים או ספריות גשמיות). לצערי, יותר מאשר התרשימים האלה מצליחים לתאר תהליך למידה, הם מראים עד כמה אנחנו מוצפים בכלים.

השבוע בארט העלתה תרשים שמתאר כיצד היא תופסת מה זה פורטפוליו שמתפתח על גבי תשתית של בלוג. התרשים די פשוט, ואולי בכך הכוח שלו:

ברור שעבור בארט הפורטפוליו איננו רק מאגר של עבודות שבסיום השנה יכול להוות בסיס להערכה. הפורטפוליו שלה מכיל גם מרכיבים של "סביבת הלמידה האישית" – בעצם, זאת סביבת העבודה של הלומד. בארט מחברת בין התהליך והתוצר. החיבורים האלה – בין מרכיב ה-Conversation (Process) לבין ה-Presentation (Product), וגם בין ה-Workspace וה-Showcase, די הגיוניים, וקשה להגיד שמה שהיא מתארת ייחודי או מקורי. עם זאת, יש כאן שימוש מעניין של סוג של בלוג המאפשר לא רק מאמרונים (posts) אלא גם דפים (pages), כאשר בארט מתארת את השימוש בראשון כסביבת העבודה, ואת השני כסביבת התצוגה. אם רעיון הפורטפוליו הדיגיטאלית יזכה לעדנה מחודשת במערכת החינוך, התיאור של בארט בהחלט יוכל לשמש בסיס לפורטפוליו מוצלחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *