מי רוצה להשאר בתוך הזנב הארוך?

מושג הזנב הארוך זוכה להערכה רבה במרחב הבלוגי. הוא פותח על ידי כריס אנדרסון אשר במשך חודשים רבים כתב בלוג בו הוא תיאר את התופעה, ולבסוף פרסם ספר באותו שם. לא אתיימר לתמצת את הכל במספר משפטים, אבל בכל זאת, הרעיון הוא שהדיגיטליות מאפשרת לסחורה להיות חופשית מהתצוגה על מדפים, ושלא כמו במדפים, שרק דברים פופולריים או עם סיכוי גדול להמכר מוצגים בהם, במרחב הוירטואלי לכל דבר יש שוק קטן משלו. כך יוצא (או צריך לצאת) שהמסחר בעידן האינטרנט לא צריך להתבסס על שיווק של הלהיטים בלבד, אלא על מתן מענה מגוון הרחב ביותר של טעמים.

זה נשמע טוב, ואף (לפחות בחלקו) משכנע, אבל משום מה, כל מי שמוצא את עצמו אי-שם בתוך החלק האחרון של הזנב הארוך במקום להיות אי-שם על הגוף היותר מוכר לא מסתפק בזה ורוצה לשפר את המיקום שלו. וכך גם, כנראה, בתחומים הנידחים של הבלוגים שעוסקים בנושאים כמו שלנו כאן.

במה דברים אמורים? בימים אלה מתקיים כנס וירטואלי בשם K12 Online Conference. הכנס, כשמו הוא – כנס מקוון. כולם יכולים להשתתף, ולשמוע את השמות הגדולים שגויסו “להציג”. ואכן, מדובר בשמות גדולים – אותם שמות שמופיעים, יש להניח, בקוראי ה-RSS של כל מי שמנסה לעקוב אחר התחום הזה. אבל לא כל השמות. אחד השמות היותר מוכרים, סטיבן דואנס, לא שם. הוא אפילו כותב (לא בבלוג ה-“אישי” שלו, אלא בבלוג אחר שבו הוא מאגד ידיעות חינוכיות שבעיניו משמעותיות) על הכנס:

It features a number of educational bloggers, mostly (as the title suggests) from the K-12 sector, and mostly from the United States (and not, as one commentator wrote, “top educational bloggers from around the world”). It’s kind of like a ‘Coming of Age’, only presented as a conference. Oh hey wait, it’s the same people! Who are – according to themselves – the leading edubloggers.

אינני מכיר אל דואנס, אם כי אני מרבה לקרוא את מה שהוא כותב, ועוד יותר מה שאליו הוא מכוון את קוראיו. הוא הרי מפרסם הרבה, אבל פועל עוד יותר כמאגר ומפיץ של הטוב מהכמויות האדירות של החומרים שאותם הוא סוקר. האם מהסגנון של הכתיבה שלו כאן עלינו להבין שהוא נעלב שהוא לא הוזמן להשתתף? כך רמזו כמה מקוראיו שציינו שעבורם הכנס היה מעניין וכדאי מאד להם.

דואנס לא נשאר חייב. בבלוג האישי שלו הוא פרסם כתב הגנה ארוך ומופרט בו הוא מספר את דעתו, וכתשובה לשאלה היכן, אם לא בכנס כמו K12 Online, אפשר לשמוע כל כך הרבה אנשים שכדאי לשמוע, הוא עונה בפשטות – בבלוגים. הוא אפילו מפרסם את רשימת ה-Bloglines שלו, רשימה אדירת ממדים שבאמת נותן קול לא רק לידועים ולמפורסמים אלא גם לקטנים אשר מדווחים על נסיון היום-יומי שלהם. (וכמובן, אי אפשר לא לשאול כיצד הוא מוצא את הזמן לעבור על כל זה).

המרחב החינוכי הוא, ללא ספק, תחום שבו אפשר להרוויח כסף (אם כי, אני עדיין לא גיליתי איך), וגם לזכות לפרסום. עם זאת, ספק שהתחום של השימוש באינטרנט בתהליכי למידה הוא תחום שבו מישהו יחפש להיות כוכב. ובכל זאת, דואנס ללא ספק עושה לכולנו טובה כאשר הוא מזכיר לנו שהעבודה האמיתית של קידום התחום הזה היא עבודה משותפת של רבים, שלא מעט מהם יישארו אי-שם בחלק הכמעט לא נראה של הזנב הארוך. אולי העובדה שיש מאיתנו שרומזים לתלמידים שלנו שדרך בלוגים הם יזכו לחשיפה ציבורית רחבה היא רמז לכך שכך גם אנחנו רוצים שיקרה לנו. נשרת את המטרה שלנו טוב יותר אם נדגיש את שיתוף הפעולה הנרחב שאינו מצמיח כוכבים, אלא מגדיל ומרחיב את הידע של כולנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *