על דשא ירוק – או, האם באמת קיימת פרוביציאליות ישראלית בתקשוב?

קוראת אחת (מה? מישהו באמת קורא את ההגיגים האלה?) הגיבה למאמרון הקודם שעסק בתחושה שאנחנו חוזרים על עצמנו בכנסים המקצועיים על מחשבים בחינוך. היא הביעה את הרצון להיות שם – ב-NECC, במקום שלכאורה הדברים המעניינים מתרחשים, במקום שאנשי שם מסתובבים, ואולי החשוב ביותר … במקום שבו מדברים על השימוש בויקי, בפודקאסטינג ובבלוג.

גם אני אינני שם, ויד על הלב, גם אני הייתי רוצה לפגוש כמה מהאנשים שאת הגיגיהם אני קורא לעתים קרובות. אבל נדמה לי שלו היינו שם, היינו מתאכזבים, אם כי לא מפני שלא משמיעים שם את מילות הקסם של השנה הנוכחית.

לפני תחילת הכנס, דוד ווארליק כתב בבלוג שלו על הנושאים שמופיעים בתוכנית:

Out of curiosity, I’ve done a quick search of the conference program for sessions using some Web-two-point-O’esque terms. Here’s what I found (in parentheses is the number of sessions in last year’s program):
Blog — 35 sessions (15)
Podcast — 31 sessions (3)
RSS — 6 sessions (4)
wiki — 10 sessions (2)

רשימה כזאת יוצרת את הרושם שה-NECC באמת עוסק בנושאים די בוערים, בטכנולוגיות שבחזית התקשוב. אבל הבעיה היא שכבר קראתי לא מעטים מהבלוגים האלה, והאזנתי ליותר מדי podcasts, והתחושה היא שאולי הטכנולוגיות התקדמו, אבל הלמידה עדיין צולעת.

אין ספק שמבחינה טכנולוגית ישראל נמצאת בפיגור אחרי ארה"ב (ואולי גם אירופה). יש, לדעתי, לפחות שתי סיבות שבגללן קיים הפיגור הזה: בעיות לא כל כך קלות לפתרון בתרגום לעברית, והמסה קריטית הדרושה כדי ששימושים מעניינים יצמחו מתוך כלל השימושים הבאנאליים. יוצא ש-שם משתמשים בכלים שכעת נמצאים בכותרות, ואילו אנחנו עדיין בונים אתרים מיושנים, או משתמשים סתם בקבוצות דיון. אבל נדמה לי שכאשר מדובר בפדגוגיה, או בלמידה של ממש, גם הם וגם אנחנו עדיין מגששים באפלה.

3 תגובות בנושא “על דשא ירוק – או, האם באמת קיימת פרוביציאליות ישראלית בתקשוב?”

  1. אני עדיין חושבת שהמפתח הוא התזוזה של המורה הצידהFrom sage on stage to guide on the side. כל כך פשוט וכל כך מורכב כנראה- שינוי תפיסתי של המורה בעיני עצמו….לתפוס את המשפט "לומד עצמאי" או אוטונומיה בלמידה" כאמיתי. ולדעת שהמקום שלך כמורה שמור – לא לחשוש שתאבד ממעמדך אם תהיה שותף ללמידה עם הילד. ( ובכוונה אני לא אומרת "לומד" או "תלמיד").לזרום. לא לעשות מתוכניות לימודים, מטרות ויעדים את האלוהים שלנו….אז יבוא השינוי.שוב, אריאלה.

  2. אריאלה, אני חוזרת מ-3 ימי כנס של מורים די בהלם מפער טכנולוגי שעד עתה לא כל-כך הבחנתי בקיומו. ראיתי כמות די גדולה של מורות שאין להן דוא"ל ושמקליטות הרצאות או סדנאות בטייפ מנהלים עם קלטות ואחת אפילו עם הטכנולוגיה הזאת מתקשות להסתדר… כמה מורים באמת מוכנים לשנות את התפיסה? וכמה מאלה שמוכנים יעשו את זה בפועל בתוך המערכת? כמו שכתוב במאמר- מרגישים כי בארץ חסרה מסה קריטית שיכולה להוביל לשינויאינה

  3. אני מניח שיש לא מעט אמת בתיאור של אינה, אפילו אם על פי רוב אני פוגש מורים שכבר מרגישים די נוח עם התקשוב. יש סיכוי טוב שאני פוגש אוכלוסיות די נבחרות.אבל אפילו אם זה נכון, נדמה לי שהדגש צריך לבוא במקום אחר. המערכת החינוכית של היום מעודדת את השימוש במחשב ובתקשוב, אבל התוצאה היא ספרי לימוד די רגילים שפשוט מופיעים בפורמט דיגילטי, או עבודות של תלמידים המוקלדים על מכונת כתיבה משוכללת (ומודפסות, כמובן, לפני ההגשה). במילים אחרות, תהליכי הלמידה וההוראה מיישרים קו עם שיטות מיושנות מהסוג שאריאלה טוענת שצריכים לשנות.אני בהחלט מסכים עם אריאלה – מה שמושך בכלים החדשים (שלאט מדי נכנסים לשימוש בארץ) היא האפשרות של שינוי בתהליכים האלה. אני חוזר ומציין שבמקרים רבים מדי לא ראיתי שהבלוג או הויקי באמת הביאו לשינוי הזה. במקום זה מצאתי שמאפשרים לתלמידים להתנסות, אבל לא עזורים להם לשפר ולשכלל את מיומנויות הלמידה שלהם. ובכל זאת, קל מאד להבין למה כלי כאלה מעוררים תקווה אצלך. הרי זה קורה גם אצלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *