ספינת האנטרפרייס 2.0 המריאה ב-2007, כמו שווב 2.0 המריא ב-2006 וכמו שטלקום 2.0 יהיה הלהיט של 2008. אנטרפרייס 2.0 פירושו ארגון שמשתמש בכלי ווב 2.0 לשירות לקוחותיו ולייעול העבודה של עובדיו.
אבל אם הדברים של עידן בנוגע לעסקים גרמו לי להרמת גבה, דבריו באותה כתבה שנגעו בחינוך הביאו להרמת אותה הגבה כמעט מעבר למצח. אנחנו קוראים, למשל, שבעולם של חינוך 2.0:
התלמידים הם יצרני חומרי הלימוד העיקריים ולא המורים ולא מערכת החינוך ולא האוניברסיטאות. ווב 2.0 יקדם אותנו יותר לקראת וויקי-כיתה וויקי-אוניברסיטה.
במשך שלושים השנים האחרונות שבהן אני מעורב, בדרך זאת או אחרת, במערכת החינוכית הישראלית, הייתי עד למהפכות רבות באותה מערכת. מובן מאליו שרבות מאלו לא הצליחו. עם זאת, לא ידעתי שכולן נכשלו. אבל זהו כנראה המצב. הרי, עידן מספר לנו שחדירת ה-Web 2.0 לתוך המחיוך:
יחזיר את הילד לעולם הלמידה של המאה ה-21 במקום העולם שבו אנו תוקעים אותו כיום של המאה ה-15.
אבל הויכוח שלי כאן איננו סתם על הגזמות פרועות. הרבה יותר חמורה בעיני היא ההנחה שיש חפיפה בין עולם העסקים לבין החינוך. בעסקים הלקוח הוא יצור בשל. לפעמים מנסים לעבוד עליו, ולפעמים מקבלים אותו כמות שהוא. אבל כך או כך אין יומרה לעצב אותו. החינוך כן עוסק בעיצוב. הוא מקבל אדם שעדיין בתהליך של בניית אישיותו ועולמו, ומנסה להקנות לו את הכלים כדי לעזור לו לבנות את אלה בתבונה ובהצלחה. ובדיוק מהסיבה הזאת, מה שאולי נכון לעסקים לא יכול להיות נכון לחינוך. ויקי יכול להיות כלי נהדר לגבש רעיונות, ולעזור לתלמידים ללמוד לגבש את הרעיונות שלהם. אבל באותה מידה הוא יכול גם להנציח רדידות וחוסר ידיעה. כדי שהתלמידים של היום יוכלו להיות יצרני הדעת של מחר, רצוי שהמערכת החינוכית תאמץ אלמנטים מ-Web 2.0, אבל חשוב גם שהיא לא תיפול בשבי ההגזמות הפרועות שלעתים קרובות מדי מלוות אותו.