להיות מחוברת למעריצים ולהכיר את הלהיטים?

האינטרנט הוא חלק אינטגראלי מהחיים שלנו. עלינו לברך על כך שהעכבר יושב באופן בטוח בתוך היד, ושבאופן טבעי ביותר אנחנו מקליקים על קישורים המעבירים אותנו, כבר לא בדרך נס, לכמויות אדירות של מידע מכל סוג. אפשר היה לחשוב שכולנו כבר מחוברים, אבל פרסומת חדשה של אחת מספקי השרות קורצת לנו שיש עוד אוכלוסיות שעדיין לא התחברו. אחרת, כיצד נסביר שגיבורת תרבות כמו שרלה שרון מככבת בפרסומת לאינטרנט? שרלה שרון מייצגת אוכלוסיה שאיננה קשורה לטכנולוגיה, וסביר להניח שהיא פונה לשכבת גיל הרבה מעל לנוער. הנוער כבר מחובר, ועכשיו צריכים לחבר את שארית הוריו שעוד חוששים מהאינטרנט.

בפרסומת שלה שרלה מוסרת לנו שבאמצעות העזרה הנדיבה של ספק השרות היא כבר גולשת באופן חופשי. היא אפילו אומרת שעכשיו, לאחר שהיא התחברה, היא מחוברת לכל המעריצים שלה, וגם מכירה את הלהיטים. וממה שהיא אומרת בפרסומת, מתבקשות לפחות שתי שאלות: הרצון להכיר את הלהיטים הוא רצון הגיוני, אבל אם זה רצונה, האם לא היה קל יותר להאזין לרדיו? וגם, כיצד היא “מחוברת למעריצים”? האם היא מקבלת מכתבים בדואר האלקטרוני שעליהם היא עונה, או אולי פונים אליה כל הזמן דרך ה-ICQ? האם היא מנהלת קבוצת דיון? הנה, זה עתה היא התחברה, והיא כבר מגלה שהעסק כל כך פשוט שאולי היא בונה אתר אינטראקטיבי?

מלבד מה שנראה כהגזמה די פראית בפרסומת, נדמה לי שעוד נקודה אחת, חשובה יותר, מסתתרת כאן. שרלה מספרת לנו שעבורה האינטרנט משמש לתקשורת (דבר חיובי ביותר) וגם להכיר להיטים (דבר שהוא לגיטימי לגמרי, אם כי לא ברור אם אולי מדובר בהורדות פיראטיות). אבל היא לא מוסרת לנו שהיא עורכת חיפושי מידע מהסוג שהמערכת החינוכית חושבת שתלמידים אמורים לערוך. וגם כאן, אין שום פסול … מלבד זה שהמערכת החינוכית חייבת להבין שנוצרים שני דפוסים נפרדים של השימוש באינטרנט – זו של האוכלוסיה בכללותה, וזו של המערכת החינוכית. וכאשר נבקש מהתלמידים שלנו לפנות לאינטרנט כדי לבצע פעילות לימודית, סביר להניח שהם לא יבינו למה אנחנו מתכוונים. להיטים כן, אבל מידע? דרך האינטרנט? לא ידענו שזה משמש לזה בכלל!