ואולי אין מוקדם או מאוחר בלמידה רשתית

בעולם שבו החדשות של אתמול כבר שייכות לעבר הרחוק, זה אולי קצת מוזר לכתוב עכשיו על משהו שהתרחש לפני יותר מחודש. אבל במקרה הזה יש בכך אולי סגירת מעגל. ובנוסף, ממתי יש מוקדם או מאוחר באינטרנט? אז לפני כמעט חודשיים נערך כנס צ'ייס, וטרי אנדרסון היה המרצה האורח שפתח. אז, דיווחתי בקצרה על אותה הרצאה. לפני קצת יותר בשבועיים אנדרסון דיווח בבלוג שלו שהמצגת של אותה הרצאה עלתה ל-WWW. אולי המצגת כבר עלתה גם לאתר של האוניברסיטה הפתוחה, אבל עדיין לא מצאתי אותה שם, ולכן זאת הזדמנות להפנות אליה במקום אחר: Social and Cognitive Presence in Virtual Learning Environments.

הגעתי אל המצגת דווקא בעקבות מאמרון אחר של אנדרסון בבלוג שלו, מאמרון שהתפרסם כמה ימים מאוחר יותר: Learning with Networks. אנדרסון כותב שבעקבות קריאת מאמר של מישהו אחר הוא התחיל להקדיש מחשבה לרשתות למידה (אולי נכון יותר, "רשתות של לומדים"). הוא מציין שהמאמר גירה את התעניינותו ב:

the value of loosely knit networks as distinct learning resources and … the increasing value of learning networks (as opposed to tight, class or institutional bounded communities of practice) in both formal and informal learning

אנדרסון בוחן את הרעיון של רשתות, ומציין את ההבחנה שעושה סטיבן דאונס בין "קבוצות" (נדמה לי שהיום דאונס מעדיף להשתמש במונח "קהילות") לבין "רשתות", כאשר הקבוצה מובנית ונוקשה, ואילו הרשת נזילה. אנדרסון מוסיף:

The notion of extracting value from networks is at the core of social software and web 2.0 applications and has very immediate value in the informal world of life-long learning. This value extends beyond the type of unconscious and unreflective Wisdom of the Crowd’s described by Surowiecki (2004). It expands the notion of networks to include those whose members are in regular interaction (as in an active mail list), to those whose accumulated opinion adds filtering value (Digg, Slashdot), to networks of bloggers who regularly read and reference work of related bloggers (EduBloggers), to those who rarely if ever interact as they collaboratively produce useful artifacts (WikiPedia).

דרך תיאור כזה אפשר לראות שאחד המאפיינים המרכזיים והחשובים של רשתות הוא חוסר הפורמאליות שלהן. רשת של לומדים מורכבת מאנשים ש-"עושים את שלהם", כאשר העשייה הזאת כוללת גם, אבל לא תמיד, התקשרויות עם לומדים אחרים. יש כאן משהו מאד מושך, ואף משכנע. הבעיה היא, כמובן, שכאשר מדובר בחינוך של תלמידים, התלמידים נמצאים בתוך מסגרות למידה שאינן מעודדות את השיתוף הפתוח, הכמעט מזדמן, הזה. והאתגר הוא, כמובן, למצוא את הדרך לשלב את הגישה של רשת של לומדים לתוך מערכת חינוכית היררכית. אפשר לקוות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.