ושוב, הדבר הגדול הבא?

יש נושאים שמשום מה, על אף כוונותי הטובות, נדחקים לתחתית הרשימה, ובסופו של דבר אינני מצליח לכתוב עליהם. בדרך כלל זה מפני שנושאים אחרים, בוערים יותר, צצים, וכאשר אני סוף סוף מתפנה להם הם כבר אינם רלוונטיים. לפעמים קורה גם שכאשר תופסים קצת מרחק אני פשוט מגלה שנושא שתחילה היה נראה לי ראוי מאד להתייחסות בעצם איננו עד כדי כך מעניין.

שתי הסיבות האלו התחברו יחדיו לגרום לכך שהכוונות שלי לכתוב על Google Glass לא התממשו. עוד בקיץ הקודם תכננתי להתייחס להתלהבות בקהילה החינוכית סביב ההמצאה הזאת של גוגל. אבל די לשמחתי הבלוגוספירה החינוכית, במקום להתמלא במאמרונים על כיצד Google Glass ישנה על החינוך, נתנה להתלהבות שלה לדעוך יחסית מהר. ואם אין התלהבות, אין צורך שאני אבקר אותה.

אבל הדעיכה המהירה של ההתלהבות כלפי Google Glass בחינוך איננה בהכרח מעידה על התבגרותה של קהילת התקשוב בחינוך. עדיין אפשר לזהות רדיפה אחרי כמעט כל דבר חדש שמבטיח לחולל מהפכה חינוכית. חשוב לזכור שכאשר מכשירי טבלט הופיעו בנוף החינוכי ההתלהבות היתה עצומה. רבים ניבאו השפעה גורפת על החינוך. אמנם היום, להבדיל מ-Google Glass, מכשירי טבלט נפוצים מאד בבתי הספר, אבל מורים לא מעטים מעידים שבמקום להיות כלי שמעודד יצירה כפי שהם קיוו, הוא משמש כמעט באופן בלעדי להעברת מידע, או לצפייה באנימציות שאמורות להמחיש תהליכים. מהפכה חינוכית לא התרחשה, אם כי זה איננו מונע מרבים להמשיך לנבא אותה.

במילים אחרות, הנהירה אחרי “הדבר הגדול הבא” לא פסחה מהחינוך. יכול להיות שהיום חסידי ה-Google Glass הם מיעוט, אבל רבים אחרים עדיין משוועים למוצר טכנולוגי נוסף שסוף סוף באמת ישנה את החינוך. אפשר להיות בטוחים שתהיה התלהבות מכלי חדש, השאלה היחידה היא מאיזה כלי. בימים אלה חברת אפל חשפה את ה-Apple Watch, ועל אף העובדה שעוד יעברו מספר חודשים עד שהוא ייצא לשוק, כבר נשמעים קולות שהנה, זה הכלי שלו חיכינו.

כמעט מיד אחרי הכרזת ה-Apple Watch ה-Chronicle of Higher Education פרסם כתבה בת 1000 מילים שבוחנת את ההשפעות האפשריות של הכלי החדש הזה על החינוך (ובעיקר על ההשכלה הגבוהה). היות ועיקר הכתבה מתמקד בשני נושאים צפויים למדי – רמאות אפשרית במבחנים והסיכוי להיסח הדעת בשעת שיעור – נוצר הרושם שמרבית הכתבה הוכנה עוד לפני הכרזת השעון. שני הנושאים האלה אמנם עשויים להפוך לבעיות עוד יותר חריפות כאשר עונדים גישה לאינטרנט ממש על היד, אבל לא מדובר בבעיות חדשות. הן הוזכרו גם, כמובן, בנוגע ל-Google Glass, ועוד לפני-כן כאשר סמרטפונים, ואפילו מחשבים ניידים, חדרו לתוך הכיתה. מול החששות כלפי הבעיות האלו, נעים למצוא בכתבה גם התייחסות לנקודת אור. הכתבה מצטטת מרצה באוניברסיטת קלמסון שמכריזה שכלים תקשוביים לבישים:

should prompt universities to encourage innovative teaching that reflects modern realities
טוב לדעת שלא כולם נכנסים לפניקה, אבל כמובן גם האמירה הזאת היתה צפויה למדי, והושמעה עם הופעתו של כמעט כל כלי דיגיטאלי חדש.

העובדה שכנראה אין מה להגיד על ההשפעה האפשרית של השעון החדש של אפל על החינוך איננה מונעת מבלוגרים לא מעטים לפרסם מאמרונים שמנבאים השפעה כזאת. אחרי סקירה מהירה במאמרונים האלה נדמה לי שאפשר לקבוע שבינתיים אף אחד לא מצא שימוש חינוכי משכנע.

אבל אין זה אומר שאין טעם לנסות ללמוד משהו מהשקת ה-Apple Watch על התקשוב החינוכי. לפני מספר ימים מיכאל פלדשטיין פרסם מאמרון קצרצר תחת הכותרת:

היות ומדובר במאמרון ממש קצר, אצטט אותו כאן במלואו:
Nothing.

So please, if you’re thinking about writing that post or article, don’t.

I’m begging you.

אני חייב להודות שבקשתו של פלדשטיין מוצדקת ביותר, והעובדה שלא כיבדתי אותה גורמת לי רגשי אשם (וגם קנאה גדולה שהוא הצליח לטפל בנושא בתמצות ובבהירות). לפלדשטיין נסיון רב בתחום התקשוב החינוכי, ולכן הוא יודע שכאשר ענק טכנולוגי מכריז על מכשיר נוצץ חדש התגובות יהיו נלהבות ומוגזמות. ובכל זאת, בינתיים יש רק מאמרונים מעטים. אולי בכל זאת אנחנו מתבגרים.