יפה שהופכים, אבל משהו עדיין חסר

על אף העובדה שיישום ההכיתה ההפוכה (ה-flipped classroom) איננו מחייב טכנולוגיה, מרבים לשייך אותה לתקשוב החינוכי. אפשר להבין למה. אפילו אם אפשר בקלות לבקש מהלומדים לקרוא פרק לפני השיעור כפעולה מכינה לקראת פעילות מעניינת בשעת השיעור עצמה, בדרך כלל ההיפוך מתבצע באמצעות סרטוני YouTube שהם, מה לעשות, טכנולוגיה דיגיטלית. אבל ביסודו של דבר האסטרטגיה אשר בבסיס של הכיתה ההפוכה איננה חייבת טכנולוגיה דיגיטלית ייחודית. הרי כאשר מזקקים את הרעיון ליסודותיו קל להבין שכל פעם שהמורה להיסטוריה ביקש מתלמידיו לקרוא פרק בבית כהכנה לדיון בשיעור זה היה ביטוי של רעיון הכיתה ההפוכה … אפילו אם המורה, אליבא ד’מר ג’ורדן, לא ידע שהוא מדבר פרוזה.

הנסיון גם מלמד שסרטוני ה-YouTube שבהם הלומדים מתבקשים לצפות הם בדרך כלל הרצאות של המורה. ואם בסך הכל בהרצאות מדובר קשה להבין כיצד מזהים בכיתה ההפוכה צעד “מהפכני” בדרכי ההוראה והלמידה. הרי יותר מכל דבר אחר מה שקורה כאן הוא הארכת יום הלימודים של התלמיד מעבר לשעות בית הספר. אבל אם זה משפר את הלמידה, אז מהפכני או לא, תקשובי או לא, כיצד אפשר להתלונן?

כתבה מלפני כשבועיים ב-EdSurge מאששת את הקשר הזה בין הרצאות לבין הכיתה ההפוכה. כבר בפתיחת הכתבה מגדירים את השיטה כ:

the approach of asking students to watch lecture videos before class so that class time can be used for active learning.

אבל מידת המקוריות של הפיכת הכיתה, או של האמצעי הטכנולוגי הנפוץ בה, אינם מה שמעניין בכתבה הזאת. מה שכן מעניין הוא נושא הכתבה – דיווח על מטה-מחקר שנערך על ידי קבוצת אקדמאים בנסיון לבחון עד כמה השימוש בכיתה ההפוכה מקדם את הלמידה. ראוי לציין שג’ון האטי (John Hattie), אחד מחוקרי החינוך הבולטים של היום, היה חבר בצוות החוקרים. האטי עוסק בעיקר במטה-מחקרים על מנת לבחון אלו פעולות של מורים ושל בתי ספר באמת יעילים בקידום הלמידה. כמו-כן, חשוב להדגיש שעל פי רוב במחקרים שלו הלמידה נמדדת באמצעות דרכי ההערכה המסורתיים של בתי הספר – הציונים במבחנים.

כבר בתחילת הכתבה מוסרים לנו שההבטחה הגדולה של ההיפוך כנראה איננה מתגשמת במציאות:

The study considered 173 studies of flipped learning, as well as 46 previous meta-analyses of the approach. And while many of the studies showed gains for learners in some cases, the researchers concluded that flipped learning isn’t living up to its promise.

אני מניח שבשלב הזה של המאמרון הנוכחי קוראי הבלוג הקבועים (המעטים, כמובן) בוודאי מצפים שאביע שמחה לאיד. אז במידה מסוימת כך אני עושה. הרי לא היה קשה לצפות מראש ש-“חידוש” שמתמקד בעיקר בהעלאת הרצאה בווידיאו שהלומד צריך לצפות בה בזמנו הלכאורה חופשי לא באמת מביא בשורה לחינוך. אמנם הרצאה שצופים בה דרך המחשב מאפשר לצופה לעצור ולחזור על קטעים מסוימים, או לצפות בו שוב, אבל הוא גם מאפשר צפייה במהירות כפולה, ובסופו של דבר היא עדיין הרצאה. ולזה אפשר להוסיף שדי מתמיה שדווקא החידוש שמחדשים “חינוכיים” מציעים, “חידוש” שבאופן עקבי הם מבקרים כלא אפקטיבי, הוא לא אחר מאשר אותה הרצאה מיושנת.

אבל הדבר שבאמת מעניין בסיפור הזה איננו העובדה שעוד אחד מהדברים הגדולים הבאים התגלה כעוד הבטחה שאיננה מתגשמת. הדבר המעניין ביותר נמצא בהסבר שעורכי המחקר מביאים כדי להסביר את העדר ההצלחה של ההיפוך.

החוקרים מספרים ששעות הכיתה אצל מורים שאימצו את הכיתה ההפוכה, שעות שלכאורה שוחררו לטובת הלמידה הפעילה, לא נוצלו לצורך זה:

In fact, the authors made the surprising conclusion that many instances of flipped learning involve more time spent on passive learning than the traditional lecture model, because some professors both assign short video lectures and spend some time in class lecturing to prepare for class activities.

יש מספר הסברים אפשריים למצב הזה. החוקרים מעלים, למשל, את הסברה שעל אף הציפייה, הלומדים אינם מבינים את מה שמוסבר בסרטונים ולכן המורים צריכים להקדיש את זמן הכיתה לחזור על החומר. הסבר נוסף הוא שהלומדים אינם מרוכזים בשעת הצפייה (אם הם צופים בכלל) ולכן הם לא קולטים את מה שהם אמורים ללמוד. ההסברים האלה די הגיוניים, אבל נדמה לי שיש הסבר נוסף שצריכים לקחת בחשבון: המורים עצמם אינם יודעים כיצד לנצל את שעות הכיתה ללמידה פעילה – אותה למידה שלמענה הם לכאורה הפכו את הכיתה מלכתחילה.

גם זה לא צריך להפתיע. באותה מידה שלא כל הרצאה היא הרצאה טובה, לא כל הרצאה גרועה. כדרך להקניית ידע ההרצאה בוודאי איננה פסולה. אבל כדי שהרצאה תהיה מוצלחת, אם פנים אל פנים ואם בצורה מוקלטת, וכדי שהחומר באמת יילמד, צריכים להקדיש זמן לארגון המידע ולדרך הגשתו. וזה נכון גם לגבי בניית חוויה לימודית פעילה. אחת הבעיות המרכזיות שההתלהבות מהכיתה ההפוכה כרעיון חינוכי גואל יוצרת היא הציפייה שבאופן פלאי כל סרטון שמכינים יהיה מוצלח וכל פעילות כיתתית תעורר עניין. מה לעשות, וזה פשוט לא עובד כך.

החוקר המוביל של מטה-המחקר, קפור מאנו (Kapur Manu), פרופסור למדעי הלמידה במכון הטכנולוגי של ציריך, מדגיש את הנקודה הזאת. בתגובה לביקורת כלפי המחקר שטוענת שהוא מתייחס בביטול לרעיון הכללי של הכיתה ההפוכה ולמאמצים הכנים של מורים ליישם אותה, קפור השיב שכאשר בוחנים לעומק את היישום של השיטה בשטח:

you find that active learning was not as present as it should have been.

אבל ההערה הזאת איננה תקפה רק לכיתה ההפוכה. היא נכונה פחות או יותר לגבי כל מסגרת הוראתית.