והוא בכלל לא ידע שהוא כותב

לקראת סיום שנת הלימודים ריצ'רד ווג'וודסקי ביקש מתלמידיו לסכם בקצרה את הנסיון שלהם בכיתה ללא נייר. תשובתו של אחד מתלמידיו ממחיש עבורו את הייחוד של התקשוב בחינוך:
I love using the internet. It is very easy and requires no writing.
ווג'וודסקי כותב שהוא העתיק את כל המאמרונים של הבלוג של אותו תלמיד והדביק אותם לתוך קובץ וורד ומצא שמדובר ב-156 עמודים של טקסט. אם אותו תלמיד לא חשב שהוא כותב, השאלה המתבקשת היא מה הוא חשב שהוא כן עושה. יתכן שיש מספר תשובות אפשריות לשאלה הזאת, אבל אני בוחר לחשוב שהאווירה שנוצרה בכיתה של ווג'וודסקי היתה אווירה של חדוות הלמידה, כך שהתלמיד כלל לא הרגיש שהוא כותב.

לא ראיתי את הכתיבה של התלמיד הזה ואינני יודע אם מדובר בכתיבה איכותית או לא. אבל ברור שכאשר הוא חושב על "כתיבה" התמונה שמצטיירת בראשו היא של מילוי דפי עבודה או של הגשת עבודות. אם התלמיד לא הרגיש שהוא כותב הוא כנראה חשב שהוא עסק במשהו לגמרי שונה.

לפני שנה הזכרתי כאן את המונח של קליי בורל – schooliness. מדובר בתכונה של הפיכת פעילות מתוקשבת (ולא רק מתוקשבת) מהנה ומעניינת למטלה מייגעת וחסרת עניין. בורל הביע את החשש שכאשר אנחנו מייבאים את התקשוב לתוך בית הספר אנחנו מאמצים טכנולוגיה חדשה ורצויה, אבל משאירים את הקסם ואת החן, את חדוות הלמידה, שקשורים לתקשוב, בחוץ. בסופו של דבר, במקום להלהיב את התלמידים, אנחנו משכנעים אותם שהתקשוב הוא עוד כלי משעמם בשגרת העבודה של בית הספר.

מדובר בסכנה האמיתית. לשמחתי, הדוגמה של ווג'וודסקי נותנת סיבה לחשוב שגם ההפך יכול לקרות, והלמידה הבית ספרית יכולה להפוך למשהו שבכלל איננה נראית כמו "לימודים".

3 תגובות בנושא “והוא בכלל לא ידע שהוא כותב”

  1. אני רוצה להציע הסבר אחר:

    התלמיד פשוט התכוון לזה שהוא לא כותב (write) אלא שהוא מקליד (type)!

    זהו אחד היתרונות הגדולים של המחשב: לא צריך לכתוב בכתב-יד אלא אפשר להקליד את הטקסט! התלמיד שהביע את עצמו בכל-כך הרבה דפים אמנם הקליד ולא "כתב"!

  2. אני עוקבת אחרי כתתו של ריצ'רד ווד'ווסקי דרכך בעיניין רב. יודעת שהנגישות למחשב רבה היום הרבה יותר מבעבר, אך עדיין לא נמצאת בכל בית.
    מניסיון, רואה תלמידים שהחלו לכתוב ואף אופן כתיבתם השתפר בעזרת השיתוף עם המחשב וההקלדה קלה להם הרבה יותר מהכתיבה, אך גם ילדים שעדיין מעדיפים את העיפרון והנייר על המסך והמקלדת.
    ולגבי המוסיקה…
    אני דווקא הייתי מאזינה לאגם הברבורים – בכדי לזכור שבכל אחד יש ברבור, רק צריך את הפלטפורמה בכדי לגלותו…
    יונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *