למען הסר ספק? עדיין לא

פעם אחר פעם אנחנו שומעים את הטענה שאין ממצאים מחקריים שמוכיחים שיש ערך חינוכי/לימודי למחשב (או לאינטרנט, או לכלי Web 2.0, או …). ובדרך כלל מתלווה לטענה הזאת האמירה שמשאבים רבים מדי מתבזבזים על טכנולוגיה שבכלל לא הוכיחה את עצמה. כמובן שלא הייתי מתנגד לממצאים כאלה, אבל ספק אם קביעה כזאת, לטובת הטכנולוגיה או לרעתה, יכולה להתבסס על מחקר. כדי לקבוע לגבי הכדאיות החינוכית של הטכנולוגיה, יש צורך לקבוע אמות מידה להישגים לימודיים: האם מדובר בשיפור בציונים, בתוצאות גבוהות יותר במבחנים בין-לאומיים, בשביעות רצון של מורים והורים, בתחושה של מרצים באוניברסיטאות שסטודנטים חדשים מוכנים יותר (או פחות) לאתגרים אקדמיים, ועוד. כאשר אין הסכמה בנוגע לאמות המידה, לא יכולה להיות הסכמה בנוגע למידת הכדאיות של הכלי.

ואולי הדברים האלה אינם אלא התחמקות מצידי. הרי כאשר מציגים לפני ממצאים שמראים שאין לכלי Web 2.0 השפעה על ציונים, אני כמובן משיב שציונים אינם המדד שלי, או שעלינו לחכות מספר שנים עד שנראה אם הכלים האלה באמת השפיעו על התלמידים בחייהם כבוגרים. אבל בסתר ליבי אני כמובן מקווה שסוף סוף מחקר יוכיח שהתקשוב באמת עוזר – ולא משנה לפי איזו אמת המידה.

אתמול, בבלוג של איאן מקינטוש, היה נדמה שאכן יש ממצאים. מקינטוש מדווח על דוח של Becta, הגוף האחראי לתקשוב בתי הספר באנגליה, שהתפרסם זה עתה. בראש המאמרון שלו מקינטוש לכאורה מסכם את הממצאים:

New research from Scotland and the UK Government shows that Web 2.0 and gaming can and do make a difference to educational attainment and student experience.
אבל לצערי, המחקר הסקוטי שאליו מקינטוש מקשר איננו המחקר של Becta אלא מחקר מאד מצומצם, והקישור לדוח של Becta איננו בדיוק למחקר, אלא לדוח מקיף על האפשרויות הלימודיות של Web 2.0 בחינוך.

ללא ספק, Becta ערכו מחקר. בדף פרסום שמסכם את הדוח הנוכחי מתנוססת הכותרת “Becta report shows benefits of Web 2.0 in the classroom“. באותו דף אנחנו קוראים ש-2600 תלמידים השתתפו במחקר/סקר שנערך בין אוגוסט 2007 למאי 2008. אבל בהמשך, הממצאים שמופיעים אינם קשורים להישגים בלימודים, אלא למידת השימוש בכלים שונים. הדוח שהתפרסם עכשיו הוא מעניין מאד, אבל אין בו ממצאים מחקריים בכלל. במקום זה יש 72 עמודים (14 מהם מראי מקומות ורשימה ביבליוגרפית) שבוחנים את הפוטנציאל של כלי Web 2.0 בחינוך לאור תיאוריות חינוכיות שונות. דווקא המאמרון של מקינטוש התפרסם ממש באותו היום בו סיימתי לקרוא את הדוח (אפשר להוריד אותו כ-PDF) שהגיע אלי לפני כמעט שבועיים דרך משה חסיד (תודה). אני מודה שהתקשיתי למצוא את הקשר בין הדוח שקראתי, לבין ההתרגשות נוסח “הנה, יש לנו ממצאים!” של מקינטוש שמופיעה תחת הכותרת “UK Government Research: Web 2.0 does improve learning”.

כזכור, הדוח בוחן תיאוריות למידה שונות – ובגישה שוויונית למדי מוצא שכלי Web 2.0 יכולים לשרת כל אחת מהן. זה בוודאי נכון, וחשוב לציין זאת. כמו-כן, (וכמו שנהוג בדוחות רבים) הדוח מדגיש שהכלים האלה צריכים לשרת את הפדגוגיה. אפשר אולי לנחש שכותבי הדוח נוטים לגישות חינוכיות שדוגלות בהבנייה חברתית של ידע. הם כותבים:

The appeal of Web 2.0 should not surprise us. These activities fit easily with modern views on the deeply social nature of human mentality.
אך עם זאת, מורגש שכותבי הדוח משתדלים לא להביע העדפה ברורה בגישה חינוכית זו או אחרת. הם מזהים 11 “מתחים” שכלי Web 2.0 מבליטים בסביבה החינוכית, ביניהם המתח בין הוראה מול למידה, המתח בין למידה אישית מול למידה שיתופית, המתח בין אוריינות מבוססת דפוס מול אוריינות דיגיטאלית, ועוד. ציון ה-“מתחים” האלה מזכיר את המאמר של גראניי קונול שהזכרתי כאן לפני חודש. בדומה ל-“מתחים”, קונול התייחסה לסתירות בין ההנחות הסמויות שבשימוש כלי Web 2.0 בחינוך לבין גישות חינוכיות מסורתיות.

הדוח מאד מעניין, אבל למרות גישה חיובית לטכנולוגיות חדשות, הוא מעורר תחושה של סתמיות. הפרק שבוחן את מידת ההתאמה של כלי Web 2.0 לתיאוריות חינוכיות שונות, למשל, מסתיים במשפט:

In sum, both recent policy and theoretical perspectives on learning are therefore sympathetic to this new online environment for stimulating educational practice.
קשה לא להרגיש שזאת מסוג האמירות שרק ועדה רשמית, שנזהר מלנקות עמדה, יכולה לכתוב.

העובדה שלא מצאתי את ממצאי המחקר איננו אומר שהם אינם קיימים. הדוח הנוכחי הוא רק חלק אחד מתוך כמה, ואולי הממצאים שכל כך משמחים את מקינטוש מופיעים באחד מאלה. אבל עבורי, אם אני באמת מצפה להוכחה מחקרית שכלי Web 2.0 מסייעים ללמידה, נדמה לי שאני עדיין צריך לחכות.

תגובה אחת בנושא “למען הסר ספק? עדיין לא”

  1. אני חושבת שגושפנקא רשמית, מפורטת ומושקעת כמו זו שפורסמה בדו”ח הארוך הזה והמתייחסת, כפי שאמרת לפדגוגיה ולגישות הלמידה כמובילות את הבחירה בטכנולוגיה- היא חשובה.אין ספק שיקשה למצוא ממצאים מחקריים הבודקים הישגים(למרות שיש כמה) – משום שלפי דעתי צריכים לבדוק דברים אחרים בהקשר הזה. אני מניחה שמחקרים שיבדקו מוטיבציה של תלמידים ללמידה יגיעו למסקנות מעודדות- למרות שניתן באותה נשימה גם להניח שתלמידים אינם רוצים את המבוגרים במרחב שלהם.http://www.guardian.co.uk/education/2007/nov/05/link.students

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *