אין חדש בטענה שאחת הטעויות המרכזיות בהטמעת התקשוב לתוך מערכות חינוך היא להציף את בתי הספר במחשבים ולהתפלל לנס. למרבה הצער, האסטרטגיה הזאת אומצה פעמים רבות בעבר – עם תוצאות עגומות שבעקבותיהן רבים הגיעו למסקנה שאין למחשבים תועלת בחינוך. נדמה לי שמעטים מאד דוגלים בגישה הזאת היום, אפילו אם התקציבים הזעירים שמופנים להשתלמויות מורים בנושאי תקשוב רומזים שיש מקומות שבהם עדיין חושבים שדי במכשירים כדי להפוך בית ספר למתוקשב.
אבל יתכן שהגישה הזאת עוד יותר נפוצה מאשר חשבתי. דרך מאמרון קצר של ג’ורג’ סימנס הגעתי למאמרון של מיכאל טרוקנו שמתמחה בתקשוב בחינוך בארצות מתפתחות מטעם הבנק העולמי. טרוקנו כותב על המנהגים הגרועים ביותר בנוגע לתקשוב בחינוך. כזכור, טרוקנו עוסק בארצות מתפתחות, אבל מתוך הרשימה של תשעה “מנהגים” אפשר למצוא רבים שהם נפוצים בארצות מפותחות. ובראש הרשימה:
Dump hardware in schools, hope for magic to happen
This is, in many cases, the classic example of worst practice in ICT use in education. Unfortunately, it shows no sign of disappearing soon, and is the precursor in many ways to the other worst practices on this list. “If we supply it they will learn”: Maybe in some cases this is true, for a very small minority of exceptional students and teachers, but this simplistic approach is often at the root of failure of many educational technology initiatives.
טרוקנו מציין שהוא לא בדה את הרשימה שלו מהראש. כדי להכלל ברשימה שלו, “מנהג” זה או אחר היה צריך להופיע במקומות רבים, ביוזמות בולטות, עם סיכוי טוב להמשיך להופיע. סימנס, בהתייחסות שלו לרשימה, מציין שהגיוני היה לחשוב שהסתמכות על השכל הישר היתה מונעת רבות מהטעויות שברשימה של טרוקנו, אבל משום מה זה לא קורה. סימנס מעלה את הסברה שהבעיה קשורה לכך שהתקשוב החינוכי מרכז לתוכו תחומים רבים – טכנולוגיה, פסיכולוגיה, למידה, ממשל, ועוד. וכתוצאה מכך:
Experts advising change often come from one of these fields and present a myopic view of how to implement ICT, rather than an integrated view that accounts for all of the interacting elements.
יכול להיות. אישית, הייתי מוסיף שמכשירים חדשים ונוצצים בבתי ספר עושים רושם ברור. מה שיש היום לא היה אתמול. לעומת זאת, מורים שיוצאים להשתלמות בתקשוב חוזרים לבתי הספר שלהם, והם אותם מורים שהיו שם לפני-כן. למה שצוות טלוויזיה יבוא לצלם משהו ישן? הנדבנים ירצו להצטלם בכיתה המצויידת, לא על יד המורה הוותיקה.
מרשים לגלות שמנהג כל כך ותיק כמו זריקת חומרה לתוך בתי הספר נמצאת בראש הרשימה של טרוקנו, ועצוב לחשוב שהיא כנראה תישאר בראש הרשימה עוד שנים רבות.