Questions like this are boring. And unanswerable given the tremendous number of variables involved in teaching online and in classrooms.
סביר להניח שאנשי חינוך רבים, ובוודאי אלה שעוקבים אחרי הדברים שסימנס כותב, יסכימו עם העקרונות האלה. דווקא בגלל זה, על אף העובדה שהרשימה מרשימה, היא איננה עד כדי כך מעניינת. אבל במאמרון סימנס גם מביא עוד כמה שאלות (כולל שוב את הראשונה) שמהן הוא פשוט התעייף. הוא כותב:
Is online learning more or less effective than learning in a classroom? Who cares. That question is irrelevant. Society answered the need to use technology through its broad adoption of the web/internet/online medium.
אין זה אומר שלדעתו אין בכלל שאלות חינוכיות שחשוב לשאול אותן:
Obviously there are numerous questions that need to be addressed in terms of social/relational impact of technology, how individuals connect and create information with participative tools, and so on.
אבל יש כמובן “אבל”, והיא איננה כל כך קטנה. לא מעטים מאיתנו יכולים להזדהות עם סימנס ולהכריז שהתעייפנו מהשאלות הסתמיות שחוזרות על עצמן. אבל סיבה מרכזית שבגללה איננו משתחררים משאלות מסויימות היא סיבה מאד חיובית: כל יום מורים חדשים נכנסים למעגל העיסוק בתקשוב. על אף העובדה שאפשר ללמוד מהנסיון של אחרים, אין תחליף לנסיון אישי. לכן, צריכים לקוות שכל אחד, בקצב שלו, יגלה מה הן השאלות המעניינות. וגם אם כדי להגיע לשאלות האלו, הוא יצטרך לעבור דרך השאלות שאחרים מאיתנו כבר התעייפנו מהן, זה סוג הדבר שאיתו נוכל להסתדר.
ג'יי הי,
מעניין כתמיד.
המסקנה והתקווה “שכל אחד ילמד מניסיונו הוא” משעשעת מעט: אותה מערכת שמנחילה ידע לדורות הבאים, ידע שנוצר מניסיונם של אחרים מתעקשת בנושא הטכנולוגיה ללמוד מניסיונה בלבד.